מרגישה שאני קצת פחות סבלנית לתינוקת שלי וזה מפחיד אותי😓 אני שבועיים אחרי לידה גרה אצל ההורים ובעלי ישן בחדר אחר(בגלל נידה). אני מההתחלה בקושי הערתי אותו בלילה ולקחתי על עצמי המון כי יש לו בעיות שינה ועכשיו הוא גם חזר למילואים. ההורים שלי לפני הלידה אמרו לי לבוא ולא לדאוג ושהם ידאגו לי לאוכל ויעזרו לי. בפועל-אני ימים שלמים בלי אוכל הם עובדים בעסק שלהם שנמצא אגב מאחורי הבית אבל חוץ מיומיים אחרי הלידה שדאגו לי ולבעלי לאוכל זהו וימים שלמים היינו ככה עד שאתמול הגעתי למצב שאני פונה לעמותה ששולחת אוכל ליולדות שזה הכי הזויי כי אני לא לבד בבית!! אני עם ראש מתפוצץ והגוף חלש ופשוט מרוב עייפות קשה לי יותר להיות סבלנית לילדה. השעות הארוכות בלילה ולמחרת פשוט היום נגיד יצאתי מהחדר רק כשבעלי חזר באיזה 14:00 אחרי שהוא לא היה בבית מאתמול בבוקר. רק אז ישנתי לאיזה שעתיים אבל אני מרגישה מפורקת. כל הזמן בא לי לבכות היום האכלתי את הילדה ובכיתי כי שלוש פעמים היא נרדמה עלי וסוף סוף באתי להעביר אותה למיטה שלה והיא התעוררה זה כזה מתסכלל מרגישה מיואשת וזו רק ההתחלה ואני הכי בן אדם סבלני ואוהב ומכיל ואימהי כולם בסביבה שלי אמרו לי תמיד שאני אהיה אמא טובה אבל הגוף שלי קורס😭