אני חיה לבד בעולם. אין לי חברות אפילו לא אחת. אני עובדת בתור מטפלת בקשישים אז…

איך שאני יוצאת בחוץ בערב כשקר , ישר מתחיל לכאוב לי הראש 🤔 ואי בחיים לא היה לי ככה… אני לא בהריון… מישהי חוותה משהו דומה?

כל הגוף מגרד לי כבר יומיים במצב שכבר הגיע לפנים זה נראה לכם פריחה? ממה זה יכול להיות גירודים בלי סוף?

*סיפור לידה* הריון ראשון, שבוע 40+4 הולכים למרפאה מעקב הריון עודף, הערכת משקל בקופה 3,900-4,200 קג הרופא שולח לזירוז לידה. מגיעה לביה"ח ללא התחלת לידה כלל, אין צירים אין ירידת מים. מתחילים עם זירוז ג'ל, אני מועברת למחלקת נשים אם ועובר, נמצאת שם כל הלילה עם צירים עדינים של מחזור, בבוקר ביקורת רופאים, אין התקדמות בפתיחה אני על 1 בקושי, הרופא שולח אותי לחדר לידה, שם תחת גז צחוק שמים לי זירוז בלון (אמאאאאאאאאא על הכאבים אמאאאאאאאא) ואני מתחילה לקבל פיטוצין, מתפתחים לי צירים בעוצמה של צירי לידה, לאחר שעתיים אני לא מסוגלת לשאת את הכאב ומבקשת אפידורל (אני על פתיחה 3 בערך סהכ) המרדים שם לי את האפידורל ומרוב עוצמת הצירים שאני נמצאת דקירת האפידורל וכו לא מורגשת. ממשיכה לקבל פיטוצין ואפידורל ככה במשך שעות, יש החלפת משמרות של מיילדות, בסוף בערב פוקעים לי המים, אני על פתיחה 7 בערך, ככה זה נמשך כל הלילה. הבוקר מגיע ואיתו ביקורת רופאים, בודקים אותי פתיחה 7, ראש העובר עדין גבוה. הם אומרים לי שהאופציה לקיסרי עולה כיוון שאני שעות עם פיטוצין ואפידורל וההתקדמות איטית מאוד. הוחלט שיבדקו אותי כעבור שעה אם יש התקדמות יש על מה לדבר להישאר בחדר לידה ואם לא- ניתוח. כעבור שעה פתיחה 9, בשל ההתקדמות קובעים לבדוק אותי עוד שעה, (בזמן הזה מהבוקר אני מעלה חום, ואני חלשה ממש מאתמול ב17 לא הצלחתי להכניס כלום לפה לאכול, והגוף ניהיה מותש, מהחומרים ומהכל.. אני מעלה חום וחם לי ברמה שהחדר לידה קפוא המיילדת עם קפוצון ובעלי קר לו, ורק אני במיטה לא מרגישה את הקור) לאחר שעה בודקים אותי שוב יש פתיחה מלאה, איזו הקלה כמה שמחנו, בשלב הזה מורידים לי אפידורל כי מכינים את הגוף ללידה עצמה וכמובן אני נשארת במעקב של עוד שעה בדיקה נוספת. השעה הבאה היתה מאתגרת ברמת שיא אני מרגישה את כל הצירים הלוחצים ברמת כאב הזויה, והמיילדת שאיתי (שאגב אלוקים שלח לי אותה כמו מלאך) מנחה אותי ועוזרת לי לעשות תנוחות שיגרמו לראש העובר לרדת למטה, אני עושה עמידת נר על המיטה במשך חצי שעה (נלחמת בשביל זה כמו לביאה במצב שלי) ולאחר מכן עמידת שש שהטוסיק יהיה גבוהה יותר מהגוף. והכל במטרה שהראש של העוברית ירד כלפי מטה, בשלב הזה אני עובדת עם עצמי גם מנטלית לקבל כל ציר שמגיע ולא לדחות אותו זאת אומרת להרגיש עד הסוף כי כך הראש של העובר מתברג בתעלה (לחץ לי בטוסיק ברמה מטורפתת) ואני מעודדת את עצמי שעם כל ציר היא יורדת יותר כלפי מטה. כעבור שעה בדיקה נוספת, פתיחה 10, הראש עדיין גבוה מאוד אין התקדמות הרופאה אומרת האופציה כרגע היא קיסרי ואני מסתכלת עליה באפיסת כוחות בבכי חולשה כאב ומה לא ואומרת אוקיי קיסרי, מאותו רגע שאישרתי הכל קרה בבום מעבירים אותי לחדר ניתוח, סף ההתרגשות שלי עולה, והידיים שלי רועדות ממש ממש (הבנתי שזה מהחומרים שקיבלתי במשך שעות) בתוך כל המצב אני מתרגשת נורא שאני הולכת לפגוש אותה, בחדר ניתוח לפני שהניתוח מתחיל אני מקיאה ובאופן כללי מרגישה מפוחדת, רועדת בלי שליטה הכל, הניתוח קורה והעוברית היפיפיה שלי יוצאת מהבטן ומונחת עליי:) :) :) מזל שבעלי צילם.. וזהו מכאן ואילך מועברת להתאוששת( שעוד שם הידיים שלי המשיכו לרעוד בלי שליטה איזה שעתיים..) ולהחלמה וטיפול בתינוקת. אין ספק חוויתי לידה ארוכה ואפשר לומר שדי עברתי בה הכל (סטריפינג גם נעשה לי, ולא סיפרתי לכן על כמות הדקירות שקיבלתי כי גם התחלתי לפתח חום אז היו צריכים לקחת לי תרביות בקיצור הכל מהכל ובסוף גם ניתוח) ייקח לי זמן במוח לעבד הכל, ומכאן אני אומרת תודה לאלוקים על האוצר היפה שקיבלתי, תן לי כוחות לטפל בה על הצד הטוב ביותר תודה על הכל💕