יאללה מוצ"ש קיטורים על הבעל שלום אני מרגישה שאני צריכה לפרוק כי זה ממש עיצבן אותי יש לנו שכנה מבוגרת שאנחנו ממש אוהבים אנחנו גרים בחצר משותפת ככה שאני רואה אותה 3-4 פעמים בשבוע וכל פעם, אבל כל פעם! שהיא רואה אותי עם הילדה היא חייבת להעיר לי - אל תרגילי אותה למוצץ, אל תרגילי לידיים, תוציאי אותה לשמש, יש רוח תכסי אותה, אל תשאירי אותה בסל קל יותר מידי, זה בסדר לתת לה לבכות קצת ועוד ועוד ועוד... עכשיו, אני שיא המכבדת מבוגרים ולא עונה לה מילה ובכללי, כל האלף הערות שאני מקבלת בשבוע מכל מי שמדברת איתי לתת לי עצות שלא ביקשתי ולהגיד לי מה טוב לילדה שלי ומה כן לעשות או לעשות ואני מקשיבה, סבבה, וגם לומדת דברים אבל זה כבר עלה לי יותר מידי היום... ישבתי על הספה, הילדה לידי בנסט ואיך שהיא נכנסה, באה לראות את הילדה, דבר ראשון היא מעירה - תשחררי אותה כבר - היא אומרת לי אין לי מושג למה היא התכוונה אבל משהו באמת השתחרר לי עליה אמרתי לה - תגידי, את יכולה לא להעיר לי כל פעם שאת רואה אותי? אני יודעת איך לטפל בילדה ואמרתי את זה בתקיפות אבל עם חצי חיוך כזה ומיד אמרתי לה - תראי איך היא שמחה ורגועה, ואמרתי לילדה - תני חיוך לדודה, תגידי לה שלום... כאילו העברתי את זה בטוב בעלי עשה לי כזה פרצוף אח"כ יותר מאוחר הוא העיר לי על זה והתפוצצתי עליו כאילו מה את עונה לאשה מבוגרת ככה, זה לא היה יפה ומה את מתחייסת וזה התעצבנתי עליו ממש כאילו היא לא מפסיקה להעיר לי כבר חודשים, אני סותמת את הפה ודיי כבר עלה לי ואמרתי לה את זה בתקיפות אבל לא בחוצפה אח"כ היא ישבה, דיברה הכל רגיל היא לא נפגעה פשוט שתחשוב פעמיים פעם הבאה אם להעיר לי, זהו, נגמר לי המכסה של ההערות אני גם בן אדם ואמרתי לו, אתה אמור להגן עלי, אתה רואה שכל היום מעירים לי אתה היית צריך להגיד משהו אז הוא אומר תעבירי מה את מתייחסת כי הוא כל דבר מעביר ולא נעים לו להעיר קיצור יצאתי עליו שהוא לא יגן עלי אז אני צריכה להגן על הנפש שלי יש גבול לכמה הערות שאני יכולה לספוג... הייתי גם ככה מלאה כבר, קיצור חפרתי לכן אבל הייתי צריכה לפרוק את זה...