לא היינו מהחג אצל המשפחה של בעלי כי נכנסתי לתשיעי ובעלי ממש קרוב למשפחה שלו קשה…

לא היינו מהחג אצל המשפחה של בעלי כי נכנסתי לתשיעי ובעלי ממש קרוב למשפחה שלו קשה לו לא להיות שם המון זמן (הם גם כל הזמן מראים שהם מתבאסים שאנחנו לא באים). ילדתי לפני שבועיים ושבת שעברה בעלי ממש בכה כי היה לו קשה הגעגוע למשפחה וגם עכשיו הוא עושה לי מצפון שלא נסענו לשם לשבת. לי אישית עוד קשה לצאת מהבית אני מהחדר לא יוצאת כל היום בגלל הטיפול בתינוקת.. אנחנו ישנים אצל ההורים שלי כרגע והם ממש עוזרים אבל עדיין קשה. וגם קשה לי עכשיו לארוז ולהתארגן ולצאת לשבת שלמה והוא לא מבין את זה הוא רק כבוי ומרגיש שקצת בדיכאון כבר כמה שבועות. מצד אחד אני מרגישה שאני מחויבת לנסוע לשם שבת הבאה כי הוא צריך את זה ומצד שני זה עדיין כל כך טרי וגם מראש אמרנו גם למשפחה שלו שיקח לי חודש לצאת מהבית (כמובן שנם עשו לו מצפון על זה כן?) אוף לא יודעת מה לעשות.. מרגישה כל כך לבד ומתוסכלת לא מכירה כבר את בעלי הוא ממש חלש ובמקום להיות העוגן שלי אני מוצאת את עצמי נכבית ביחד איתו