ילדתי לפני פחות משבוע ואני לא מפסיקה לבכות.. יש לי תינוק מתוק אבל יש רגעים שאני חוטפת כאפה שזה שלי, כל חוויית הלידה הייתה מזעזעת, התינוק לא דומה לי בכלל, אני פצועה וכואבת ומרגישה שהוא לא מחובר אליי ולא אוהב אותי, כאילו לא מרגיש שאני אמא שלו, לא מצליחה להרגיע אותו והוא כל הזמן בוכה וגם אני.. אני פתאום עצובה לחלוק את בעלי עם עוד מישהו ומתגעגעת לתקופת ההריון שהייתי במרכז. כל פעם שחושבת על הלידה שהייתה טראומטית בוכה.. אני מקווה שזה רק בייבי בלוז ולא דכאון אחרי לידה אני מרגישה כל כך כפוית טובה, ממש חשבתי שלי זה לא יקרה גם עכשיו כותבת ובוכה ומסתירה מכל מי שלידי..