הלב איתך. נכנסת מחר ל40+6 לא מצליחה לשמור לרגע אחד על אופטימיות. בחיים לא הרגשתי קושי כזה גדול, הן מבחינה פיזית והן מנטאלית. קשה לי מאוד. לפחות תתנחמי בזה שאת לא לבד..

אהובה אני אומרת תחכי מראש לשבוע 43 ככה זה יפתיע לפני

אני עכשיו ב41+6 (יש לי טעות של יומיים בגלל ביוץ מאוחר אבל לא מתקנים לי, שחררתי, זה בכל מקרה 41..) אני יכולה להגיד שהעובדה שהחל מ40 הציעו לי זירוזים מאוד הלחיצה והייתי בהיסטריה מוחלטת ברמה של בכי מלחץ והיסטריה. לדעתי אם הייתי מראש מבינה כמה נתונים המוןןןןן לחץ היה יורד ממני וכבר הייתי יולדת. דבר ראשון, לידות ראשונות מתעכבות ו90% מהנשים יולדות עד 41+3, יש לך עוד כמה ימים לשם. משהו מרגיע נוסף שלמדתי רק השבוע - לפי איגוד המיילדות והגניקולוגיה הישראלי עד שבוע 41+6 במידה וכל המדדים תקינים (מוניטור, מי שפיר, תנועות ואולטרסאונד) ניתן לאפשר להתחלת לידה באופן ספונטני. החל משבוע 42 הם ממליצים על השראת לידה. ידעתן?? האוטוריטה לנושא ממליצה שאם הכל תקין לאפשר לחכות עד סוף 41, אז למה שבועיים שלמים לפני מלחיצים? אם הייתי יודעת את זה, היה נחסך ממני המון המון סטרס. בתור אדם מאוד רציונאלי שמאוד מאמין במערכת. אין לי בעיה שיציעו זירוז ושיגידו מה הנהלים המחמירים שיש, אבל אף אחד לא אמר לי את זה ומ40+2 כבר הלחיצו אותי בטירוף וכל כך כל כך חבל.

אוי כל כך מבינה אותך הייתי שם 3 פעמים לידה ראשונה שבוע 42 בול לידה שניה שבוע 41 בול לידה שלישית 42 בול זה היה לא פשוט בכלל במיוחד ההריון האחרון שקיוויתי ללדת מוקדם יותר וכן היו ימים שהיו לי נפילות במצב רוח וקצת דיכי ובכי- אז קודם כל נתתי לזה מקום ושיחררתי ובכיתי ואז השתדלתי לעשות דברים שמעודדים אותי ליראות משהו מצחיק לאכול משהו טעים והמון פעמים פשוט התקשרתי לאחותי הגדולה והייתי פורקת והיא הייתה מעודדת אותי לפעמים כשנימצאים בדאון קשה לצאת ממנו מהר אז תהיי מלאת רחמים כלפי עצמך ואל תיכנסי לעצבות מזה שאת לא מצליחה לישמור על אופטימיות כל הזמן אל תשכחי שיש פה גם הורמונים שמישתוללים וגוף שמותש מתשעה חודשים מאד חשוב לא לתת לסביבה להלחיץ אותך ובמיוחד לרופאים תני לבורא עולם לנהל את ההצגה הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילנו בהצלחה יקירה