אוף אני ממש עצבנית המשוער שלי בסוף החודש ומקווה שאלד לפני. כבר לפני חודש וחצי חודשיים אפילו הודעתי למנהלים שלי בקטע של כבוד שמתחילת מאי אפסיק לעבוד כדי לאפשר להם זמן למצוא עובדים . המנהל שלי כל הזמן זרק לי הערות של אני לא מאשר את זה תמשיכי לעבוד לא יוצאים חודש לפני והמשכתי להגיד לו שאני יוצאת קשה לי כבר ואני צריכה לנוח והמנהלת הישירה שלי אפילו ברביעי נפרדה ממני הביאה חיבוק אמרה לי בהצלחה היום היא שולחת לי הודעה אם אני נגיעה היום ובמידה ולא האם עידכנתי את המנהל? ואני מרגישה שממש מוציאים אותי מטומטמת חודשיים אני מכינה אותכם אפילו נפרדת ממני אז מה את משחקת אותה ראש קטן עכשיו כדי שאני יצא לא בסדר? במקום להגיד תודה שעידכנתי אותם מראש עושים בדיוק ההפך

חייבת לפרוק כי אני מרגישה שאני מתפוצצת כבר! נשואה פלוס ילד בן 6 חודשיים ואני פשוט מרגישה לבד!!!! בעלי יכול להיות איתי באותו הבית לשבת בספה ולהיות עם הטלפון ולגלול בטיקטוק שעותתתת ופשוט לא לשאול אותי איך אני מרגישה מה שלומי פשוט לא אכפת לו אני מרגישה שקופה מרגישה לא מענינת מרגישה מובנת מאליו מרגישה פשוט מיותרת כשאני איתו בבית באלי לקחת את כל הדברים שלי ופשוט להיות עם המשפחה שלי אבל אני פשוט לא יכולה הוא יכול לדבר עם חברים בטלפון ולשאול לשלומם אבל אותי שאני שתי סנטימטרים ממנו הוא פשוט לא שואל נמאס לי להרגיש ככה מרגישה לבד כל הזמן אני מוצאת את עצמי בוכה בלילות ובכלל לבכות ממש לידו פשוט בלי קול ומרוב שהוא כל החיים שלו בטלפון הוא אפילו לא ישים לב כבר אין לי כוח לדבר איתו ולהסביר לו איפה הוא לא בסדר כי הוא לא ילד קטן הוא בן אדם חכם אני לא צריכה בכלל להעיר לי בקיצור סורי שזה יצא ארוך אבל אני פשוט לא יודעת כבר למי לפרוק ולהגיד למשפחה שלי זה לא אופציה כי אז הם יראו אותו בעין אחרת אין לי פה את החברות שלי אין לי פה את הסביבה הקרובה שלי לו יש פה הכל וכאילו זה קשה אני רושמת את הפוסט הזה ואני בוכה והוא פה שוכב ממולי אבל ברור שהוא לא ישים לב נמאס לי