אשמח שתקראו את מה שרשמתי לעצמי לאחר שנה ו4 חודשים , כל כך קשה לי אני כל כך עצובה ושבורה והדמעות זולגות בלי סוף!! מכתב קטן לאמא שבי, ולבן שלי האהוב היום אני נפרדת מההנקה. משנה וארבעה חודשים של חום, קרבה, מגע וריח, של נשימות משותפות ושל רגעים שאי אפשר להסביר במילים. אני נפרדת מהדרך שבה היית נרדם עליי, מהמבט שלך כשהיית מוצא בי נחמה, מהלב שלי שהיה מתרחב בכל פעם שחיבקתי אותך קרוב. זה לא פרידה מאהבה, זו רק דרך אחרת לאהוב. מעכשיו נאהב דרך ידיים שמלטפות, דרך מבטים, דרך משחקים, דרך שירים בלילה. אני עדיין הבית שלך, המקום הבטוח שלך, רק בלי החלב אבל עם לב שלם, שרק גדל בזכותך. אני בוכה, כי זה היה כל כך עמוק וקדוש בשבילי. אבל אני גם גאה בך ובי על כל מה שעברנו יחד, על כל טיפת אהבה שניתנה. תודה לך, ילד שלי, שנתת לי את הזכות להיות בשבילך כל כך קרובה. אני אוהבת אותך לעד.