וואו זה קרה לי כמעט אצל כולם.. הגיסות שלי הניקו עד גיל 3 כמעט ואני בקושי כמה חודשים.. כן זה בא עם רגשי אשמה זה ממש לא פשוט. אבל היו לי החלטות יותר חשובות: לא כל אחת יכולה להתמסר להנקה. לפעמים תינוק ששמקבל תמל רגוע יותר, השקט הנפשי שלי שהתינוק אכל וראיתי כמה, פניות לשאר הילדים שבבית/ פניות לבית. לא בא לי להתקע בחדר כשכולם ביחד ולהניק כאילו עשיתי משהו רע. קחי את ההחלטות שלך ותסמכי על עצמך! את אמא טובה - וכשאת רגועה גם התינוק רגוע.. וזה מה שהם צריכים אמא מכילה רגועה ואוהבת

קודם כל עשית את ההכי טוב שלך ותוך כדי שהוא אוכל תמ״ל תנסי ליצור קשר עם יועצת הנקה ולנסות לעשות את זה בנחת בלי הלחץ של ההתחלה ומה שהשם רוצה יהיה בטוחה שעשית הכל ותזכרי אמא מאושרת ילד מאושר

הדבר הראשון שהייתי ממליצה לך זה לצאת מהשוואות כי תמיד יהיה לאן להשוות בכל דבר בחיים תעשי מה שטוב לך, אני ממש נסיתי להניק ולא יצא לי חלב לא משנה מה וממש כאב לי אז שחררתי אבל אני יודעת שנסיתי. גם עם הגדול וגם עם בקטנה ובע"ה גם בילד הבא אשתדל להניק ואם לא יצא לא נורא

עודד אותי לראות שסוף סוף הוא רגוע ולי יש חיים. עד אז כל שניה ביום סבבה סביב ההנקה והייתי מותשת נפשית ופיזית. הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון למרות שהיה לי ממש ממש קשה. פתאום הוא ישן טוב וכבר לא עצבני כל הזמן זה מה שחיזק אותי