אני חושבת שלא מדברים מספיק על הקושי של ההתחלה, שהם רק בוכים וקמים כל 3 שעות ואת כל כך עייפה ורק רוצה לישון, מרגיש לי שכולן רק אומרות כמה הן מאוהבות וכמה זה מדהים ואז פתאום אני מרגישה ממש רע עם עצמי שככה קשה לי ולא מבינה למה אני היחידה

متى يعرف جنس الجنين

אני מנסה לכתוב שוב. עבר כבר שבועיים מאז שאני ובעלי נפרדנו. הוא עזב את הבית השכור שלנו וחזר להוריו. אני נשארתי עם הילדים, שהם מתחת לגיל 3, וכל הטיפול עליי – הכנסה למסגרת, היציאה מהמסגרות, ארוחות, מקלחות, הכל. הוא בודק את הבנות פעמיים בלבד מאז, לפעמים מביא מטרנה או מעדנים, וזהו. הוא החליט לממן חצי מהגן, וזהו התמיכה שמגיע ממקורו. אני גרה לבד במרכז עם הבנות, בלי תמיכה משפחתית, ומנהלת הכול עם תחבורה ציבורית. התחלתי עבודה לא מזמן, כמה חודשים בלבד, והעומס לבד הפך להיות קשה מאוד. אני מנסה להתאים את עצמי לעבודה: מכניסה את הבנות למסגרות ליד הבית, יוצאת מוקדם כדי להוציא אותן, דואגת להנחות השכבות, מקלחות – הכול עליי. אני לא רוצה להישבר, אבל המצב מאוד קשה. אנחנו כל הזמן רבים, והטיפול המקצועי שניסינו לא צלח. אני שוקלת לעבור לעיר קרובה להורי כדי לקבל עזרה בטיפול הילדים, אבל כרגע חוששת איך זה ישפיע על העבודה שלי. אני מתלבטת אם להתפטר ולחכות קצת או לנסות להחזיק מעמד. בקיצור – אני מאוד מבוהלת ומבולבלת, לא יודעת מה הצעד הנכון.

אני בסיטואציה בעייתית קצת אשמח לעזרה אני וחברה ניסינו תקופה ארוכה להכנס להריון כל אחת עם האתגרים שלה ב"ה הצלחנו אבל שומרים בסוד כרגע גם להורים לא גילינו אבל לא נעים לי מהחברה לשקר לה אנחנו רגילות לשתף אחת את השניה בהכל פתאום אני לא אגיד כלום ? איך יוצאים מזה בסדר .. לא רוצה שהיא תפגע ממני