יש פה מישהי שבעלה במילואים שבוע-שבוע (שבוע כן שבוע לא) ועם ילדים בבית?

תגידו.. אני הורמונלית ולא מצליחה להיות עם שיקול דעת.. עד עכשיו הייתי עקרת בית, עם שני קטנטנים מתוקים אנחנו צריכים לקחת משכנתא אני צריכה בשביל זה להתחיל לעבוד. מתכננת לעבוד 5 שעות בע"ה והילדים לא במסגרות. בעלי שומר עליהם בזמן הזה, ויוצא לעבוד מיד אח"כ. עכשיו, אני מודעת לה שזה לו"ז קשוח, לשנינו. אבל בעלי משום מה החליט שבשבילו הרבה יותר קשה. כי הוא עכשיו צריך גם להיות עם הילדים. הוא לא מצליח להאכיל אותם, לא מצליח לשמור על סדר.. יעני אני צריכה אח"כ לסדר ולהאכיל, ולתפקד כרגיל, למרות שאני עכשיו עובדת גם (לתפקד כרגיל=הכל עלי מבחינת הבית והילדים). ועוד בא ואומר לי שחשוב לו לא לצאת "פראייר" כי אימא שלו לא הייתה עושה כלום בבית ולא הייתה עובדת, והכל היה נופל על אבא שלו. והוא מפחד שזה מה שיקרה.. עכשיו אני ממש נפגעתי מזה. כי אני מרגישה פראיירית פה אם כבר. ובכללי אני כל הזמן עם מחשבות כאלה ואחרות ולא מצליחה להבין אם זה קשור להורמונים או לא.. (תקופה ארוכה שאני או הריון ב"ה או מניקה ב"ה ) וסתם.. אני פורקת כי נמאס כ הזמן לנסות לסנן אצלי מחשבות.. מה תקין ומה לא, והאם אני מרגישה ככה כי הורמונלית או לא קשור.. קיצר.. בכללי התחתנו בשידוך, ואמנם אני בן אדם פגיע.. אבל נפגעתי מבעלי הרבה.. ואני ל מצליחה לחזור לאהוב אותו. וכל דבר קטן רק מצטבר.. קיצר.. אם מישהי קראה עד פה - קודם תודה.. מקווה שהצלחתי להסביר את מה שאני מרגישה.. ואם יש מצב לקבל נקודת מבט חיצונית.. כי אני מרגישה שלחיות ככה כל החיים זה לא כ"כ אפשרי.. עם עקיצות, פגיעות וחוסר טאקט על ימין ועל שמאל..

ממש מתוסכלת.. נמצאת בנקודה בחיים שלי שלא מצליחה לשמר חברויות. כל פעם שאני מתחברת ויוצרת חבורה של כמה בנות, בהתחלה כולנו בקשר ונפגשות מלא.. ואחרי כמה זמן אני שמה לה שחלק מהן התחילו להפגש לבד ולשמור יותר על קשר בלעדיי ובנקודה הזאת אני מרגישה שאני מחוץ לחברות ופה אני מנתקת קשר. איכשהו זה כל הזמן קורה לי בשנים האחרונות וזה ממש עצוב לי😞 למה תמיד אני זו שנשארת בחוץ ואני לא זו שרוצים לשמור על קשר איתה?🙁