היי בנות מחר יש לי בדיקה גניקולוגית שנקבעה מזמן ואני אהיה שבוע 5 זה נקבע…

תקשיבו אני רותחת ברמות שאין דברים כאלה ובאמת באמת שנמאס לי! הבן שלי בן 10 לא נמצא בקייטנה, האחיות הקטנות שלו כן והוא נמצא איתי בבית במהלך החג מהרגע שהוא מתעורר הוא יושב על המחשב ולא זז מהכיסא לרגע רק כדי לקחת משהו לאכול. הוא יכול לשבת שעות על המחשב ולא להרים את הראש מהמסך, כולנו משתגעים מזה. בעלי בעבודה ואני נמצאת עם הילד ובשלב מסוים אני אומרת לו תעזוב את המסך אני צריכה לצאת לסידורים תבוא איתי תנשום אוויר תקנה לך משהו נסתובב קצת והוא לא מוכן בשום פנים ואופן לעזוב את המחשב. היום היה מקרה שבו הייתי צריכה פיזית לקחת לו את המחשב מהידיים והוא התחיל להשתולל בבית ולצרוח ולרוץ ממקום למקום ולחפש טאבלט או מסך אחר כמו מכור. התקשרתי לבעלי בחוסר אונים ואמרתי לו שאני ממש לא יודעת מה לעשות אז הוא הגיע הביתה ובמקום לתמוך בי או לדבר עם הילד או להעמיד אותו במקום הוא מחבק אותו ומנשק אותו ולוקח אותו החוצה לבילויים. ואני? רותחת מעצבים מהבוקר עוד הייתי צריכה להגיד לו תודה על זה שהוא בא ולקח אותו כמה שעות אחרי זה אני מנסה לדבר עם בעלי להסביר לו מה היה בבוקר וכמה זה חמור מאוד ובמקום לתת לי גיבוי ולהגיד לי את צודקת בואי נמצא דרך לטפל בזה הוא רק תקף אותי והאשים אותי כל זה על הראש של הילדים האחרים אני כל כך עצבנית וכל כך מאוכזבת ומרגישה שפשוט בא לי לצאת מהבית ולא לחזור... אני בוכה בדמעות מרוב השפלה