השאלה שלי כזו - האם פנית וביקשת עזרה, תמיכה משהו וסירבו לך ?

אני למדתי לא לצפות וככה את לא מתאכזבת יש לך את בעלך הוא תומך הוא איתך לאורך כל הדרך זה כל מה שחשוב אל תחפשי שהם יתמכו בכם תתמכו אחד בשני תתרכזי בכם וברצון שלכם להגשים את זה

אני אגיד לך מה..כמובן אי אפשר באמת לדעת מה עבר להם בראש אבל טיפולים בסופו של דבר זה דבר נורא אישי.. יכול להיות שלא היה להם נעים לבוא ולשאול מיוזמתם איך מתקדם התהליך כי פשוט לא הרגישו נעים? או חיכו לראות אם אתם משתפים אותם? שוב אני באמת לא יודעת,קשה לי להאמין שזה מחוסר עניין וזה מאוד תלוי בסוג במשפחה שלו. אני אומרת כי אם שמה את עצמי בנעליים שלך ואם הייתי למשל מספרת למשפחה שלי אני גם לא חושבת שהם היו מביעים עניין עד שלא הייתי משתפת אותם בעצמי בפרטים ולעומת זאת בטח אמא שלו הייתי מתעניינת ושואלת בגלל זה אני אומרת שזה תלוי בסוף באופי שלהם

אז כמו שרשמו כאן מעליי. אולי הם ציפו שתשתפי ותדברי על זה ולא היה להם נעים לשאול, ואת ציפית שהם ישאלו ויתעניינו…ובסוף זה התנגש ככה. הדרך הכי פשוטה היא לשחרר ולהבין שאת זו שמצפה וכידוע - ציפייה לרוב זה אכזבה - למה? כי ברגע שאנחנו מצפים למשהו ממישהו אנחנו בונים לנו בראש תסריט, שרק אנחנו מודעים לו…והצד השני בכלל לא יודעת שאת מצפה לזה, אז זה או לפתוח את זה ולראות מה הצד השני יגיד בעניין או פשוט להפסיק לצפות מאחרים ולהבין שמעשים של אחרים לא תחת שליטתנו. ושוב, לדעתי הם פשוט לא הרגישו נוח להתחיל שיחה בנושא בכדי לא ללחוץ, כי זה לא נושא הכי פשוט לדבר אליו זה משהו מאוד אישי שבחרת לשתף איתם.