מחורפנת מבעלי הוא לא מרגיש טוב, ומתנהג מאוד מרוחק. ואני ישר לוקחת את זה על…

פליז תגידו מה אתן חושבות, אני מרגישה שעוד רגע אני בוכה פה ומתפוץ לי הלב. אנחנו לא רבים הרבה ואני אף פעם לא יודעת איך להתמודד עם זה

קודם על עצרי ותנשמי נשמה. לא חרב העולם הוא לא אמר לך כלום.. למעשה יש טיפוסים שבזמן חולי הם משתבללים אל תוך עצמם ויוצאים לטט לאט.. תיהי סובלנית ,תתנהלי רגיל. ואל תראי לו שהוא מרכז חייך ושרגשותיך תלויות ברגשותיו. אמרת לו את מה שאמרת שזה מעולה. תתני לגל לעבור, תתני לו את הספייס שהוא זקוק לו.. לכולנו יש ימים כאלה.. יעבור❣️

מצד אחד את צודקת. מצד שני אני כבר מכירה אותו, וזאת ההתנהגות שלו באמת כשהוא כועס. במקום להגיד לי הוא פתאום מתרחק. וכמו בחורה אומר לי שהכל בסדר. ואחרי שאני חופרת פתאום מתברר שהוא באמת מבואס עלי!

פלונית אלמונית, תודה על התגובה שלך. יצאתי פעם עם בחור, לפני המון שנים. הייתי מאוהבת עד כלות ונראה שהכל היה מצוין. יום אחד הוא נפרד ממני באמת בלי שום הכנה ושום תחושה מהצד שלי שמשהו לא בסדר. הוא אמר שאני אוטיסטית. נראה לי שאני אקח את זה איתי כל החיים... אז אני כל הזמן מפקפקת בעצמי: אולי היה פה משהו שפספסתי והוא כן ניסה להעביר לי. מסכימה איתך שאדם בוגר צריך להגיד מה הוא מרגיש! אבל אני כן גם הייתי רוצה לחשוב שבתור בת זוג הרבה שנים אני אדע מה עובר עליו, אדע לזהות אם הוא עצבני עלי גם אם הוא לא אומר ישירות.

בעלי חלה בקורונה בזמן שאני בהריון. אני מתעוררת באמצע הלילה, והוא ישן בסלון. אני גם ישר לקחתי את זה על עצמי שאולי אני עשיתי משהו לא בסדר. הערתי אותו והוא ישר אמר לי "אל תתקרבי אלי". לא הבנתי מה עשיתי, וחשבתי שהוא כועס. אחר כך הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, ושאני לא אתקרב כדי שלא אדבק. הוא בא ממקום טוב לשמור עלי ועל העובר. יום למחרת עשינו לו בדיקת קורונה ביתית ויצא חיובית. כל הזמן שהוא היה חולה הוא היה מנותק, אבל אני למדתי לתת לו את הספייס שלו. שאלתי אותו אם הוא רוצה מים/דקסמול/ לאכול אבל גם בעדינות בלי לחפור לו יותר מידי. יש גברים שאוהבים שמתייחסים אליהם כמו תינוקות בזמן מחלה, ויש כאלו שמעדיפים שקט נפשי. בעלי מעדיף שקט נפשי שהוא יוכל להתמודד עם ההחלמה, והוא גם לא אחד שמדבר יותר מידי על רגשות ומה עובר עליו. אני הרפתי מעצמי וכשהוא החלים הוא חזר להיות הגבר המתוק שלי

יאוו בעלי גם ככה אני מחורפנת שהוא חולה ואני מרגישה בדיוק כמוך

אהובה 🤍 הרגשתי אותך כל כך במה שכתבת… זה כ"כ טבעי כשבן זוג מרוחק — שהלב ישר נלחץ וחושב "זה בגללי" 🙈 מכירה את זה מאוד מקרוב. אבל את יודעת מה גיליתי בדרך? גבר מרוחק = גבר שמנסה להתמודד עם משהו בראש שלו. זה לא קשור אלינו ולא אל מה שעשינו ולא עשינו. הם פשוט עובדים אחרת מאיתנו. אנחנו מתקרבות כשכואב, הם מתרחקים כדי להסתדר. זה לא אומר שהוא לא אוהב אותך. זה לא אומר שהתרחקת ממנו. זה פשוט רגע שהוא בתוך עצמו. והחלק המעניין — ברגע שאנחנו מתחילות לקחת אחריות על ההרגשה שלו, לבדוק אותו, לשאול מה קרה, ולנסות “להחזיר” אותו… שם זה דווקא תוקע את זה עוד יותר 😅 הוא בעלך, לא הילד שלך. לא צריך “להחזיר אותו למסלול”. דווקא המקום שלך זה לשחרר, לנשום, ולהתפנות לטוב שלך 💕 והכי יפה שכתבת — לשבת עם עצמך, סרטים, פינוקים — כן!! זה לא “מפגרת”, זה מילוי עצמי. זה כוח נשי. כשהלב שלך יתמלא, הוא מרגיש את זה וחוזר בעצמו. אני תמיד מזכירה לעצמי: “אני אחראית על הרגש שלי. הוא אחראי על שלו. וביחד — יש אהבה.” ותראי איזה קסם — כשהאישה רגועה ולא מנסה “לפתור אותו” — הוא חוזר לבד 💫 מחבקת אותך, באמת 🤍 את עושה דרך של מודעות וזה מדהים לראות.

שושי כתבת ממש מקסים