בעלי נשואים 11 שנה, 3 ילדים אני יודעת שאולי אני מתקטננת ומתבכיינת סתם אבל האמונה שלי בו קטנה מיום ליום הוא מפרנס, דואג לרמת חיים גבוהה, משקיע בנו בחומר אבל ראיית העולם שלנו שונה לחלוטין - אני דואגת, חרדה, מדוייקת הוא מחפף, נותן יותר מדי קרדיט לילדים, פחות אכפתי אני משקיעה בזוגיות ויוזמת - הוא מחכה פסיבית שאסגור מסעדה /הופעה ולא יוזם אף פעם אין מגע, חיבה, נשיקה, מילה טובה אין פרגון - לא פנים מול פנים ולא מול אנשים אין אינטימיות ... "רוצה סקס"? כאילו הוא שואל אם אני רוצה תפוח משתף ומתייעץ רק כשיוצא לו מזה משהו נחמד רק כשהוא צריך משהו לא מחנך את הילדים , לא מהווה דמות גברית ואבהית לדעתי הבן שלי לוקח ממנו דוגמא ואני פוחדת שהוא ילך בעקבותיו מדהים איך הבדלים כאלה מתגלים אחרי כל כך הרבה שנים מרגישה שהכל פיקציה לא יודעת מה לעשות כבר....