אני התחתנתי לפני כמה חודשים באמת לבן אדם מקסים מרגישה שהוא אוהב אותי ובאמת רוצה לשמח אותי. אבל יש בעיה קטנה שהיא גדולה. שנינו בני זקונים. את שתינו פינקו שתינו הכי אהובים אצל ההורים,באמת הכל הביאו על מגש של זהב..רק ההבדל שאני בת וכן הייתי עוזרת לאמא פה ושם, אבל הוא באמת היה כמו מלך כל מה שרצה קיבל .. כשהתחתנו קיבלנו כאפה של החיים!! פתאום אני צריכה לבשל, לנקות, הוא צריך לפנות את האוכל של עצמו אנחנו צריכים לעשות קניות..אין מי שיעשה בשבילנו (בנימה זאת אל תפנקו את הילדים שלכם אחר כך להם יהיה קשה!!) טוב לאט לאט מתרגלים.תמיד היא ויכוחים הייתי אומרת לו שאני צריכה להתחנן אליו שיזיז אצבע תמיד היה מקשיב אבל זה היה מחזיק רק לכמה ימים וזהו. נכנסתי להריון ולקחתי אותו מאוד קשה לא יכולתי לזוז רק הייתי מקיאה,בחילות,כאבי ראש, מה לא לא תפקדתי בזמן הזה הבית היה נראה כמו לא יודעת מה. עכשיו קצת חזרתי לעצמי אבל אני כל הזמן מוצאת את עצמי במרתון אחרי הבית הינה כביסות הינה להכין אוכל הינה לקפל הינה לסדר אחריו הינה פה הינה שם אני נשבעת אני מותשת! וכמה אני יכולה לבקש???? שאני אומרת לו הוא אומר שאני לא רואה את הטוב שבו ורק מחפשת אותו. קשה לי,נפשית ופיזית! שאני רואה את הבית לא מסודר זה מכניס אותי לדאון רציני שאני רק מלקה על עצמי שאני עצלנית ולא מסוגלת לכלום! מקנאה רצח בנשים הזריזות האלה שאצליהן אין דבר כזה בית מלוכלך!!