דכאון קל אחרי לידה אין מה לעשות זה הורמונים זה טבעי.. במיוחד שזה משהו שהוא חדש לך זה יעבור לאט לאט

מבינה לליבך זה קשה שאין עזרה, אין סבלנות לבכי. נסי לרענן קצת את השהות איתה ולתת למישהו אחר קצת להיות איתה שתתגעגעי אליה

לצאת איתה מהבית כמה שיותר להיפגש עם אימהות נוספות, קניונים, לשבת לקפה בנוגע לבכיינות יכול להיות שסובלת מגזים ביוגאיה יכול לעזור ממש

מה שאת עוברת זה דבר שכל אישה מרגישה אחרי לידה. מצד אחד אמרו לך שאת אמורה להתאהב בשניה שנולד לך הילד וגם אומרים שאמא תמיד יודעת הכי טוב ואינסטינקט אימהי והפרסומות לא משפרות את המצב שאת כאילו בתקופה של אופוריה. המציאות כל כך רחוקה מזה ואז מגיעה האשמה של למה אני לא כמו כולן ואולי אני לא בנויה לזה והתינוק הזה ימשיך לצרוח לנצח. אז האמת היא שכולנו עוברות את זה. בעבר, כשגדלנו בשבטים ילדים היו גדלים בקבוצות.... הנשים היו מגדלות יחד את הילדים וכשמישהי הייתה יולדת היא לא הייתה עושה כמעט כלום ושאר הנשים היו מטפלות בה והיא הייתה צריכה להניק ולהתחזק. התרחקנו מהמקום הטבעי הזה וכל אחת לעצמה ואנחנו מרגישות חרא עם עצמנו אבל תכלס זה מזה טבעי. אל תרגישי רע. זה ממש בסדר להתגעגע למי שכבר לא תהיי, זאת ממש תקופת אבלות. באמת את הישנה סוג של מתה ועכשיו יש אותך. אבל אחרי התקופה הקשה אנחנו נולדות לתוך גירסה מחודשת ופי מיליון יותר חזקה ממה שהיינו.