בנות מרגישה חנוקה קצת, מרגישה פחד לגדל ילד ב״ה אלד בדיוק בגיל 20 ואני חוששת אני…

בנות מרגישה חנוקה קצת, מרגישה פחד לגדל ילד ב״ה אלד בדיוק בגיל 20 ואני חוששת אני עצלנית אני בקושי מזיזה את עצמי איך אני אהיה אחראית על ילד אני מפחדת להיכנס לדיכאון גם ככה כל הטרימסטר הראשון היה דיכאון עבורי עם הבחילות וההקאות .. אין לי עצבים לראות אף אחד באמת רק אומרים שלום אני רוצה לברוח אני מרגישה גם לפעמים שאני רוצה לצאת עם חברות ואני נשואה טרייה ובעלי לא מבין את זה הוא חושב שאני רוצה לברוח אבל צריכה את הלבד לנפש שלי והוא נפגע שאני אומרת לו את זה. וזהו בכללי מפחדת שתיגמר לי הנפש כאילו זה מתנה אבל ילד זה לא קל ובטח בגיל כזה ואני מפחדת שאני אהיה לבד ולא יהיה לי כח. אני לא מאושרת אני מתגעגעת לפעמים לשתות ולצאת כמובן שזה הבל הבלים אבל היצר הרע כל הזמן גורם לי לחשוב שאני ״ מפסידה .״ לצאת עם חברות רעילות להשתכר ולרקוד כל הזמן אני חולמת שאני במועדון ואני עם בטן הריון ואני שותה ובא מישהו ואומר לי שאני בהריון אני לא יודעת למה
💬1 תגובות

תגובות (1)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי27 באוקטובר 2025 בשעה 10:37
זה הגיוני להתגעגע לבילויים בטח אם לא ויתרת עליהם כשהרגשת שמיצית ואת במקום אחר בחיים נסי להפגש עם חברות שעושות לך טוב ולמצוא דברים שמשמחים אותך לכל שלב בחיים יש דברים טובים וקשיים וזה בסדר להתגעגע לדברים אחרים כל עוד זה לא מביא אותך לדכאון רוב האמהות מגלות בעצמן כוחות שלא ידעו שיש להן כשמגיע הילד, האהבה אליו גורמת לך לעשות דברים שאת לא עושה בשבילך למשל, אני בחיים לא אשקיע בעצמי לקלף ולחתוך יפה פרי, לילדים? ברור שכן!

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

משתפת שממש קשה לי 😔 אני שבוע 39 ולקחתי כבר מעכשיו חופש כי העבודה שלי יחסית פיזית . נשארתי משבת אצל אמא שלי כי העדפתי מלהיות לבד בבית ,ובעלי הולך לעבודה. בכללי כל פעם שאנחנו מגיעים אנחנו עושים את כל הקניות פה חלב , ביצים, גבינה צהובה, ארוחות ערב.. והפעם אמרתי דיי כמה אפשר, אנחנו ממש מארחים את עצמינו אתמול הכנו כולם טוסטים כולל אח שלי ואחותי ואמא שלי התעצבנה שנגמר הרסק עגבניות והגבינה צבפהובה דיי נמאס לי מהתחושה הזאת שכאילו אנחנו גומרים לה תאוכל ולא כייף שאנחנו פה באמת כל פעם אנחנו עושים הכל, מנקים מסדרים מכינים אוכל, מה מפריע לך. אבל שתקתי . אחותי אמרה לאמא שלי שצריך לעשות קניה כי הכל נגמר וא היא אמרה מה לא צריך וזה.. ואז שאמא שלי הלכה אמרתי לאחותי שזה לא תקין שהתחושה היא כאילו אנחנו איזה אגואיסטים שכל פעם שאנחנו מכינים אוכל סיירסליייי. ואז דיברתי גם על התחושת צמצום שהיא נותנת.. מסתבר שהיא שמעה את הקטע על הצמצום .. אז יצאה להליכה והתקשרה אלי לשאול לגבי מחר היא רוצה לדעת כמה דגים להוציא.. ואם אנחנו נשאר לעוד יום חוץ ממחר. עכשיו את האמת אני בעצמי לא יודעת מה אני יעשה אבל דיי הייתי בהלם מהשאלה כאילו מה ואז אמרתי לה שכרגע במקום להיות לבד בבית עד שבעלי מגיע אני מעדיפה להיות פה אם זה בסדר . זה לא שאני עם ילדים או משהו .. ושאלתי אותה למה יש עם זה בעיה , אז היא אמרה שאני לא אבנה על זה שאני אלד עוד שבוע וזה יכול להיות גם עוד שלושה שבועות אז אמרתי לה ' את בעצם אומרת לי ללכת ?' אז היא אומרת לי שכרגע אין מה וזה אני פשוט בהלם מהתחושה בואי אני לא מבקשת שתכיני לי אוכל ולא כלום אני פה רק כדי לא להיות לבד במקום לומר לי בטח תרגישי בנח תהיי פה כייף שאת פה זאת התחושה שאת נותנת? אני בהלם וקשה לי בטירוף בכללי אני יודעת שגם אחרי הלידה היא לוקחת את זה כעול וזה קשה אני כאילו בת ראשונה שיולדת לידה רא’וזה קצת יותר רגישות ואמפתיות באמתתת דייי כולם בכיתי מקודםם מחר בבוקר אני אסע לבית אבל באמת איך אני יכולה בכלל להרגיש בנח לבוא אליה אחרי הלידה עם כאלה תחושותתת
💬12 תגובות❤️1 אהבה