בעלי אכזב אותי ברמות קשות נשואים 4 וחצי שנים עם ילדה בת שלוש וחצי והריון בתחילתו. יש לו איזה אישיו גדול סביב כסף בגלל טראומה של נפילה כלכלית שעבר בילדות עם המשפחה או לפחות זה הסיפור שאני נשענת עליו כי יש לו בעיה קשה סביב כסף אפילו המילים מינוס או הלוואה עושות לו התקף חרדה. כשהייתי בהריון עם הבכורה התחלתי לימודי הסבה לסיעוד שהגיעו לסיומם אחרי שנה מתוך שנתיים כי לא עבדתי והילדה הייתה בבית לרוב איתו (עבד מהבית והשגיח עליה) אבל הרבה פעמים גם איתי והוא היה על סף פיצוץ מכל זה. החלטתי לבחור בנישואים שלי ועזבתי את הלימודים בעקבות זה וגם הכנסנו את הילדה לגן ואני הלכתי לעבוד. אחרי שנה וחצי החלטתי שאני חוזרת ללימודים כי זה החלום שלי והבעיות הכספיות שלו יותר לא מעניינות אותי. כמובן שהיה ריב שבסופו הוא הבין וקיבל את המצב אם כי מדי פעם עולים משפטים לגבי הנושא הזה. היום שאל אותי כדרך אגב מתי חשבתי להכניס את התינוקי שבבטן שלי לגן וכמה זמן אשב בבית בחופשת הלידה ואני עוד לא בשבוע 9 בכלל!! (אני מזכירה שעכשיו אני סטודנטית רק שעכשיו אני גם עובדת תוך כדי). עניתי שבעיניי לפחות שנה כדאי שהילד ישב בבית אבל אני אחזור לעבוד אחרי שלושה חודשים ונביא מטפלת עד שהילד יגיע לגיל שנה ואז יכנס לגן. אלוהים מה שקרה לבן אדם כששמע את זה, פתאום כל המחשבות שלו יצאו לו והתחיל להגיד שמבין שהכל הולך ליפול עליו שוב וכששאלתי על מה הוא מדבר הוא פשוט אמר שהילדה תכף בת 4 והכל עליו והוסיף שאני כפוית טובה כי שנה שלמה ישב איתה בבית כשלמדתי בפעם הקודמת (לא יודעת איך זה היה קשור לשיחה אבל זה מה שיצא לו מהפה). אני פשוט בהלם ממנו, פגועה מאוכזבת וחסרת מילים. אני אמא נוכחת, נכון שהוא היה יותר פעיל בתקופה הזו אבל אני הייתי 40 שעות בשבוע בלימודים קשים מאוד. ומאז שהיא נכנסה לגן עד היום אני מנסה לבקש ממנו כמה שפחות, אני לומדת בלילות, אני מגישה עבודות ביומיים בדקה 90 באמת רק כדי לא לשמוע ממנו אחר כך כמה שנתן מעצמו, ועכשיו הסיפור הזה. פשוט באלי להתגרש עכשיו אני נגעלת ממנו ומכמה שאכפת לו רק מהכסף והוא מרוויח הרבה כסף 20 אלף נקי ואני מוסיפה עוד 3. בחיי שנחנקתי כבר באלי לבכות ואני מתאפקת כי הילדה לידי אבל הדמעות חונקות לי את הגרון