מתרגלים אין מה לעשות.. ככה לומדים..

יש כזה כמו תיק גב ששמים להם עם מגן לראש זה ממש עוזר

מבינים שנפילות זה חלק מהחיים. כמה שיותר תשחררי לה ככה היא פחות תיפול. היא חייבת ללמוד בעצמה את גבולות הגוף שלה והיכולות שלה כדי להתפתח. כשנופלת לבוא אליה כמה שיותר ברוגע, להגיד "נפלת, ראיתי". אני גם לא ישר מרימה אותם אלא באה אליהם מתישבת לידם ושואלת אם רוצים לקום. לרוב יקומו לבד. אם לא אני מושיטה ידיים ואומרת בואי שיהיו אקטיבים בתוך זה ולא רק יסתמכו עלי שאציל אותם תמיד

מסכימה ממש עם אורה,עם כמה שזה הילדים שלנו וכל מכה וכל דבר הכי קטן צובט את הלב בסופו של דבר הם לא עשויים מזכוכית,הם הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים והם צריכים גם את החופש הזה ללמוד ללכת וכו לבד,את לא יכולה ללכת במקומה לא יכולה ללמוד במקומה איך ללכת נכון בלי לאבד שיווי משקל וכו,זה דברים שהיא צריכה ללמוד לבד,וכן יהיו נפילות וכן יהיו שריטות,סימנים סגולים וזה בסדר בסופו של דבר הכל עובר כלא היה והיא בזמן הזה מתפתחת ומבינה את היכולות שלה ומסתגלת מעולה.נפלה,תבואי תגידי אוי ראיתי שנפלת כואב לך?בוכה,יכולה לבוא להרים אותה לתת חיבוק להגיד אמא עכשיו תביא לך נשיקה ובום הכל יעבור,נותנת נשיקה והיא נרגעת ושוב נותנת לה להתנסות,עד שלומדים.יכולה להגיד על הקטנה שלי שהיא בת שנה וחצי והיא מתרוצצת לה בבית ובפארק בלי מעצורים וקורה איזה 500 פעם ביום שהיא נופלת ומקבלת מכה ויש לה שריטות וסימן סגול ברגל,שמה קצת בפנטן לחטא את הפצע ויאללה שתמשיך לרוץ ולהנות עם כל מכה עם כל נפילה הם לומדים.את יודעת כמה הבת שלי הייתה דופקת את הראש?ואי ואי אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם כנראה הייתי מיליונרית,והינה היא למדה,ברגע שהיא מתחת לשולחן,היא בודקת בעדינות אם היא יכולה לקום או לא,אם יכולה לקום קמה בעדינות,או זזה וקמה,רצה לה בבית נפלה וקיבלה מכה בראש נגיד ובוכה אני באה מוודאת שהיא בסדר,חיבוק נשיקה,משחררת אותה להמשיך לשחק ועוקבת אחריה שהכל תקין וזהו.זה באמת חלק מהחיים אי אפשר להימנע מזה,זה גם לא משהו רע כי זה חלק מההתפתחות שלהם