12 שעות אחרי ניתוח כפתורים ושקד שלישי. לילד יש 39.2 מעלות חום ללכת למיון?

שבוע 6, הריון ראשון יש לי אסתמה מאוזנת בד״כ. בשבועיים האחרונים מתעוררת כל לילה מקוצר נשימה קשה ותחושה שאין לי אוויר. עושה משאף מספר פעמים בלילה ולא מצליחה לחזור לישון. מישהי עוד חווה את זה? מה עוזר לכן? בעיקר בשכיבה אבל לא רק

אני יודעת שזה חיובי רק בגלל שרשום הרבה מספרים לא מעבר , מישהי שמבינה זה בסדר הבדיקה נכון ? כאילו לא אמורים לראות פה משהו מעבר לחיובי?

אני מפחדת שחמתי תיכנס לחדר לידה. באופן כללי לא בא לי שחמי וחמותי יעמדו מחוץ לדלת וישמעו אותי צורחת. אני יודעת שאני רוצה את אמא שלי ובעלי איתי וזהו הקטע הוא שבעלי יגיד למה אמא שלך כן ואמא שלי לא ואני ממש מפחדת שיקרה איזשהו קטע בחדר לידה ולא תהיה לי שליטה על הסיטואציה. אני מכבדת אותה והכל אבל מרגישה שמאז שגילינו לה על ההריון היא עושה לי תמוות ובעיני בעלי זה תמיד מה היא כבר עשתה או מה היא כבר אמרה תראי איזו טובה היא

אני ובעלי במשבר כל אחד גר בנפרד היה לי סוג של התקף כזה של בכי וחרדה השכנה שיקרה לרווחה וזה הרווחה הוציאה צו חירום מבית משפט אמא שלי לקחה את האחריות על הילד אני אצלה ועכשיו יום שני יש דיון על החלטה על הילד אמא שלי אמרה שהיא לא יכולה לגדל ילד רק אם יגידו שאני אגדל אותו והיא צריכה להשגיח אז היא תסכים אני לא יודעת מה הסיכוי שיגידו דבר כזה אם אמא שלי לא מאשרת לוקחים את הילד למשפחה שלו שאני לא מתקרבת לשם והכל או למשפחה אומנה אם אמא שלי לא תסכים אני לא עומדת בזה בהיריון וקשה לי אני בוכה בלי הפסקה לקחו אותי להערכה פסיכיאטרית בגלל ההתקף חרדה ובכי שהיה לי והתפרקתי שם אמרתי אם יקחו לי את הילד אני לא יודעת מה לעשות אני מפורקת אני לא רוצה לאבד את הילד שלי מגיל קטן עברתי דברים קשים שמה שהחזיק אותי שיהיה אמא בע״ה ועכשיו רוצים לקחת לי את הילד אני לא מפסיקה לבכות אני מפחדת ממש לא מספיק בעלי לא מעוניין אפילו בלדבר אפילו אני כל כך מפחדת זה הילד שלי יצא מהרחם שלי סחבתי אותו סבלתי צירים כל ההיריון כמעט ילדתי מוקדם אני מפחדת עליו

41+3 אין שום סימנים מה יהיה