אני אדם מרצה באופי שלי(לצערי)היום פחות כשהייתי ילדה הרבה יותר אתן חושבות שזה קשור לאופי? או לעינין של חינוך? איך אני יכולה ללמד את הילדים שלי *לא להיות מרצים* אני שואלת כי יש לי ילד בן שנה וחצי וחפעמים ממש מחכה ילדים אחרים מסתכל עליהם הרבה או שהוא רואה ילדים משחקים סתם מסתכל ומחייך ומרגיש לי שזה ריצוי,יכול להיות שאני מגזימה כי קשה לי מאוד עם התכונה הזאת ?
אמהותאמהות
💬8 תגובות

תגובות (8)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2025 בשעה 18:34
זה גם וגם כי אם תלמדי את הבן שלך שיעשה מה שטוב לו ולא כדי לשמח אחרים אז ילמד לא להיות מרצה, כמובן ללמד שיש דברים שצריך לעשות גם אם לא רוצים
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2025 בשעה 18:41
קודם כל תכונה של ריצוי היא תכונה מעולה ובריאה כל ילד רוצה לקבל פידבק חיובי מההורים שלו! אני חושבת שאין לך מה לנסות ללמד אותו בעניין הזה בגיל כזה צעיר, אולי את טועה לחשוב שחיכוי זה ריצוי והילד בתהליך מאוד טבעי ובריא לגילו. הייתי ממליצה לך לעשות עבודה פנימית עם עצמך, ללמוד להבדיל מה טוב לך ומה את עושה בגלל ריצוי ולא ברצון. (לשים לב שלפעמים מותר וכדאי לרצות לרצות! וזה לא ממש לא שלילי) כאשר את מרצה ומבטלת את הרצון הפנימי שלך שם את תצטרכי ללמוד להיות אמיצה ולהגיד לא, באופן אסרטיבי- ברור ולא פוגעני בלי לדאוג שהצג השני יתרחק בגלל זה. זו עבודה פנימית אישית שלך ולא קשורה לילד.... אחרי שתרגישי שאת במקום אחר את תראי פלא איך הילד שלך גם הוא במקום אחר.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי20 באוקטובר 2025 בשעה 18:44
זה גם אופי… אני חושבת שזה גם דוגמא אישית. זה חינוך מבחינתי. כי אנחנו יכולים לדבר הרבה ולחנך אבל ילד בסוף לומד מהתנהגויות שלנו… אני אומרת את זה בכללי על כל דבר לא רק על התכונה הזו..

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך