הריון שני לאחר המתנה: סיפור אישי של תקווה

לא יודעת כמה זה רלוונטי לקבוצה, אבל מרגישה כבר מתוסכלת. הבת שלי בת 6 וכל הזמן מתחצפת. היא לא מקללת, אבל היא נורא שלילית כל הזמן ומרגיש שהיא כל הזמן הורסת את האוירה. יש לה שני מצבים, או שהיא סופר מקסימה, מחבקת, מנשקת, רותה לעזור. או שהיא עוקצת, מעליבה ואומרת דברים קשים. למשל, היהתה לה מסיבת יום הולדת בגן והיא רצתה הרבה זמן עוגת חד קרן , הכנתי לה עוגת חד קרן עם קצפת מסביב, היא נורא שמחה ואמרה תודה ונישקה אותי. כמה ימים אחרי זה, כשהיא פתאום כעסה על משהו אחר, היא התחילה להגיד כמה אני אמא תא עובה, ואיזו עוגה מכוערת ומגעילה עשיתי לה, שאני אמא לא כיפית ועושה דברים מגעילים. אני מבינה שהכעס דיבר ממנה, אבל בי זה נורא פוגע. במיוחד שהיא מדברת ככה שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה. ואני מבטיחה לכן שאני עומדת על המילה שלי, זה לא שהיא מקבלת כל מה שהיא רוצה. אבל אם היא לא מקבלת, היא לא מפסיקה להעליב ולפגוע ולצרוח על כל הבית. מה אני יכולה לעשות? עונשים כמו "לא תקבלי קינוח", "לכי לחדר" וכו' לא עובדים, היא ממשיכה לעשות את זה שוב ושוב. קשה לי, אני מפחדת שאני אתעצבן עליה ואגיד דבקים שאני אתחרט עליהם, אני נורא הורמונלית בהריון והיא לא עושה לי את החיים קלים. מה שכתבתי זה רק קצה המזלג, ההתנהגות שלה באמת מזעזעת בכל פעם שהיא לא מקבלת את מבוקשה. ועם הזמן זה רק מחריף. יש לכם עצה בשבילי? מה לעשות במצב כזה? מה אני אמורה להגיד? איך להתנהג מולה? מפחדת לאבד איתה את הקשר המדהים שהיה בנינו. וגם מפחדת שהיא תשפיע על אחותה הקטנה(בת שלש) אני לא רוצה שהיא תחקה את ההתנהגות שלה. תודה למי שקראה עד הסוף ❤️

איך החלטתן שאתן מוכנות לילד נוסף?