נדנדות וטרמפולינות לילדים: מדריך בחירה מושלם

ערב טוב בנות שאלה הילד שלי בן 3.7 הנקתי 3 חודשים ואז הוא הבין שיותר קל לשתות מבקבוק והפסקתי להניק ורק שאבתי עוד איזה חודש והפסקתי ולאט לאט החלב נעלם לפני כמה חודשים היה לי כאבי בחזה כאילו יש לי חלב עשיתי עיסוי ויצא לי קצת חלב הלכתי לישון התעוררתי חצי חולצה שלי רטובה וזהו עכשיו שוב התחיל לכאוב לי החזה וכשאני עושה עיסוי זה מקל עלי ואם אני לוחצת אז יוצא ממש טיפה חלב הגיוני??יש לי תור לרופא נשים בסוף חודש אשמח אם מישהי יודעת ממה זה יכול להיות

אם יש לי שנאה זה פשוט ללכת במסדרון בעבודה, ושכל זוטר פשוט ירשה לעצמו לזרוק לעברי את המילה ״סוחבת?????״ במקום לשאול לשלומי פשוט העקיצה הדוחה הזאת כאילו אני איזה בהמת מסע ולא נושאת ברחמי חיים טהורים!!!!

היי ערב טוב אני ממש רוצה להתייעץ פה על איזה נושא שדי מפריע לי ומעיק עליי יש לי ילדה מתוקה בת 4 מאז שנולדה ממש השתדלתי לשמור על עניין הבריאות באופן די קיצוני אפשר להגיד לא שאסרתי מאכלים פשוט השתדלתי מאוד מאוד למנוע חשיפה למתוקים, גלידות, מעדנים מיצים וכאלה כי באמת רציתי שתגדל עם תיאבון בריא, בלי בררנות, וגם חשוב לי ממש העניין של התזונה זאת גם שריטה אצלי לצערי הרב זה ממש הפך לאישיו, כי מצד אחד אני דגלתי נורא באורח חיים בריא עם פה ושם פינוקים, מצד שני , הצד של בעלי שזה כולל אותו ואת המשפחה שלו שרואים את הילדה לפחות פעם בשבוע, נותנים בלי גבולות, על כל בכי, על כל דרישה וזה הגיע לרמה מוגזמת שילדה בת שנתיים שלוש אוכלת 6 גלידות ביום שזה הזוי בעיניי ממש הייתי מתעצבנת מזה שנותנים לה ועשיתי טעות ורבתי על זה עם חמי לידה והיא ממש נכנסה למצב שהיא מרגישה צורך להתחבא כשהיא מקבלת גלידה אן להסתיר, כי כנראה עשתה הקשר לזה שאני כועסת כשהיא אוכלת מתוק, למרות שאני לא מונעת בחיים אני פשוט היחידה שמציבה גבולות בנושא וזה בחיים לא בא על חשבון אוכל מזין אז החלטתי עוד יותר לשחרר, לאפשר דברים שבחיים לא הייתי מסכימה, לא להעיר יותר למשפחה של בעלי כשהם מגזימים, כי הדבר האחרון שרציתי זה שהילדה תסתיר ממני ותעשה מזה עניין עכשו עם הזמן, אני שמה לב שהילדה גם מתחילה להשמין היא בת 4 וכבר שוקלת 20 קילו לא נראת שמנה או משהו אבל כן זה משקל יחסית גבוה, וגם האמת שזה ג׳וק שנמצא אצלי במוח חשוב לי שתהיה בריאה ושלא תגדל בעודף משקל ואז יצחקו עליה והיא תשנא את הגוף שלה כמו שקרה לי כשאני הייתי ילדה ומאז שאני זוכרת את עצמי המשקל שלי זה אישיו. אני לא מעירה לה על האוכל, על הגוף שלה, לא מדברת במונחים של אוכל בריא/לא בריא, רעל וכאלה אני מנסה ללמד אותה להקשיב לגוף שלה שתדע מתי היא שבעה ושזה בסדר להפסיק לאכל ולא חייב לאכל הכל ושאפשר לאכל הכל מהכל פשוט במידה אבל אין תמיד עם אבא שלה וחמי זה מגיע למצב שזה פשוט לא נגמר ואין שובע כל הזמן רעבה כל הזמן רוצה לאכל , גלידות סוכריות חטיפים שוקולדים אני מבואסת מזה רצח אשמח לתובנות, אולי זה חלק מהגיל ויעבור? תודה למי שקראה עד הלום

אני עם בונג'סטה ואני לא מתפקדת. מתה מתה מתה. לא יכולה לעשות כלום. כל ריח עושה לי בחילה וממש עולה לי להקיא. אני לא מסוגלת לאכול כמעט כלום. אז גם בגלל מחסור באוכל בגוף אין לי אנרגיה לכלום. כלום אבל. מרגיש לי הרבה יותר גרוע מהריונות קודמים. אפילו שהריון שני היה עם פעוטה בת שנה וכמה חודשים. זה מרגיש שעכשיו זה הרבה יותר גרוע. אנחנו אמורים לטוס, ואני לא יודעת איך אצליח לתפקד. מרגישה לבנה וחיוורת. (מי לעזאזל אמר שהריון זה לא מחלה? מרגישה עכשיו יותר גרוע מאשר כשחליתי בקורונה) זרקו כל רעיון שיש לכן להעביר בחילות. אני נואשת ומותשת. ושונאת את בעלי. שונאת את כל העולם וגם את עצמי שהסכמתי להריון הזה. אני עצבנית וחסרת סבלנות. ובאלי רק לבכות ולהתלונן כל היום. סעמק.