מחר יש לי תור לסקירה מאוחרת. בסקירה מוקדמת אמרו שיש בת אוף מעצבן אותי המחשבה…

מתנצלת מראש על החפירה ילדתי בשבת וכל מה שאמרו נכון ברוך ה הייתה לידה יותר מקלה המיילדות היו בשוק שזו לידה ראשונה והילד יצא מושלם תודה לאל אבל רגשות האשמה לא עוזבותתתת אותי מיום שבת אני לא מפסיקה לבכות על כל דבר שאני עושה במיוחד על ההנקה, ממש רציתי להניק ואפילו כבר בחדר לידה התינוק בן חצי שעה והוא הצליח לינוק ממני ושיתף פעולה כאילו מישהו לימד אותו את זה בבטן..הייתי בשוק אבל אני לא הצלחתי כאב לי וירד לי דם ממש אז החלטתי לוותר וללכת על מטרנה.. זה ממש ישב עלי כי ראיתי איך הוא נגעל בהתחלה מהמטרנה ולא הצליח למצוץ מהבקבוק הוא הסתכל עלי במבט של ״למה את עושה לי את זה?״🥹 אז ניסיתי היום להניק שוב והוא שוב ממש התמסר לזה אבל שוב לא יכלתי והרגשתי כל כך אמא גרועה בכיתי שעה ליועצת הנקה ולבעלי ולא משנה מה כולם אומרים לי אני מרגישה שמגיע לו אמא טובה יותר ואני יודעת שאני מגזימה אבל התחושה הזו לא עוברת ממני.. ביקשתי בתינוקיה כל פעם שהוא רוצה בקבוק בלילה או בוכה לקרוא לי כדי להיות שם ושירגיש אותי.. עכשיו שמתי אותו בתינוקיה כי אני לבד פה והייתי צריכה לשירותים ואחרי זה ישבתי קצת במיטה עיכלתי את הארוחת צהריים שתיתי מיץ והרגשתי שוב רע שהוא שם אולי בוכה ואף אחד לא בא אליו (ראיתי בלילה 3 אחיות על 20 תינוקות וכולם בוכים והיה שם קרייסס רציני וזה היה מלחיץ ברמות) בלילה הייתי כל כך גמורה שלא שמעתי את הטלפון התקשרו אלי מהתינוקיה פעמיים ולא עניתי ואז הגיעו רק אחרי 20 דק לחדר להעיר אותי (אני 2 חדרים מהתינוקיה זה בקושי 5 צעדים) והמחשבה על זה שהוא בכה 20 דק ואף אחד לא ניגש ואמא שלו לא באה שוברת לי את הלב שלא נדבר על המטרנה שעושה לו כאבי בטן והוא בוכה וזה שובר לי את הלב כי זה בגללי קיצר זה החלק הכי קשה שלא יודעת מתי יעבור אם יעבור אני מרגישה ממש חלשה בגלל זה