הבן שלי פשוט לא מוצא את עצמו, והדבר היחיד שנותן לו הנאה חוץ ממסכים זה להציק.…

מישהי שילדה לאחרונה בזיו צפת ויכולה לספר על החוויה?

זה ממש ארוך וחופר אבל הייתי חייבת לפרוק.. אני בחודש שלישי שבוע 10+5 ומאז שגיליתי על ההריון בשבוע 5 אני מרגישה שזה פשוט סיוט שלא נגמר. אולי אני מפונקת מידי אבל אני כל הזמן בתחושה שאני חולה מותשת, עייפה, חלשה… ויש לי תחושה מעצבנת כאילו משהו תקוע לי בגרון, כל הזמן רצון להקיא או לאכול רק כדי להעביר את זה. יש לי רפלקס הקאה כמעט כל יום למרות שאני כמעט לא באמת מקיאה אבל הכמעט הזה נמצא שם כל הזמן וזה מרגיש לי כמו סבל מתמשך. כל זה עם זה שאני לוקחת בונגסטה. לפעמים אני כבר מרגישה שבאלי ללדת ואז אני נזכרת שאני רק בהתחלה 😞 לפני שנכנסתי להריון בכלל לא דמיינתי שזה יהיה ככה. אני באמת לא מבינה איך יש נשים שעוברות את זה בקלות או כאלה שסובלות ובכל זאת מתפקדות וכאלה שמביאות צמודים.. כי אני בקושי מצליחה את זה לא יכולה לחשוב על זה שוב. אני סטודנטית שנה אחרונה אז יש לי אפשרות להבריז משיעורים כשצריך. ממש לפני שגיליתי על ההריון גם עזבתי את העבודה שלי ועכשיו אני רוצה לחפש משהו חדש לפני שכבר יראו עליי ושיהיה קשה יותר להתקבל… אבל מצד שני אני באמת לא בטוחה שאני מסוגלת לעבוד במצב הזה. גם האוכל והשתייה הפכו לאתגר רוב הדברים מגעילים אותי אני אוכלת רק שטויות כי זה הדבר היחיד שנכנס ומים אני בכלל לא מסוגלת לשתות אז אני שותה רק שתייה מתוקה. זה ממש לא אני, ואני מרגישה שאני בקושי מתפקדת גם בבית ופשוט אין לי כוח לכלום. רציתי לשאול האם זה באמת אמור לעבור מתישהו? ואם כן מתי בערך? יש כאן עוד מישהי שהייתה ככה? איך התמודדתן בתקופה הזו?