האם הבגדים של The Children's Place באמת נשחקים?

הכי מדיק שיש♥️

שלום, זה פוסט פריקה אבל תמיד אשמח להארה ילד בן 2.10, בן יחיד כרגע לזוג הורים נשואים דוברי שפה עברית ורוסית (רוסית בעיקר עם סבא וסבתא אחת לחודש- מבין את השפה), עדיין לא מדבר בצורה ברורה אבל כן יש מילים ומשפטים שאפשר להבין, חווה התעללות פיזית ונפשית על ידי מטפלת מגיל 4 חודשים עד 8 חודשים. עד גיל שנה וחצי לא היה יותר קשר עין, ואם היה אז לזמן מאוד קצר. נכון להיום עדיין עם מוצץ ושמיכי (רק בבית איתה), יש התקפי זעם מטורפים, קשיים חברתיים נוראיים, מרביץ לכולם, טורק דלתות, זורק כיסאות, כן אני חושבת שזה טנטרום כי בסוף הוא משתולל ורץ בכל הבית ומעיף הכל עם הידיים והרגליים אבל עדיין מחפש את המבט שלי ובודק אם אני מסתכלת או לא. אנחנו בהתפתחות הילד כבר שנה וחצי, העו״סית טוענת שאין שום סממן לאוטיזם, הקלינאית תקשורת גם היא טוענת שאין סימנים לאוטיזם אבל כן קיים עיכוב שפתי של שנה. המרפאה בעיסוק מדגישה כי המוטוריקה העדינה והגסה מושלמת וכי הוא מתקשר ומקשיב לה לאורך כל המשחק. ביקשתי פסיכולוגית, ביקשתי רופא התפתחותי, ביקשתי פסיכיאטר ובקיצור ביקשתי איבחון מלא ולא קיבלתי מענה (לא מתכוונת לוותר). בכל סיטואציה חברתית, אין בן אדם אחד שלא מעיר לי על התנהגותו (לא משתלב עם ילדים, מעדיף תמיד להתבודד, לא מוכן לשתף אחרים במשחקים, מרביץ לילדים וחוטף משחקים ובורח איתם, לא מוכן שייגעו בו, לא מחפש חום או אהבה מאף אחד, לרוב נכנס תמיד לעימותים עם כל דבר שזז, לא מוכן לקבל את המילה ״לא״, שום דבר אבל שום דבר לא משחד אותו!) בגדול אני מבינה שהילד שלי חכם ומתוחכם בצורה יוצאת דופן, יודעת שרוכש אמון מאוד מאוד לאט באנשים (ויש סיבה למה), לא סומך על אף אחד ובעיקר רוב הזמן פועל הישרדותי. אני יודעת שהבטחון שלו הוא מהשמיכה ומהמוצץ ולרוב זה מה שמרגיע אותו. תמיד אחרי התקף זעם בעלי הוא זה שמדבר איתו ומלמד אותו רגשות. הוא אומר אני כועס, אני שמח, אני עצוב. למשל, כשהוא שמח הוא רץ בכל הבית ומחרבש מלא מילים ועושה פרצופים די מוזרים אבל ככה הוא שמח ומתלהב. יכול להיות שמה שהסביבה מטפטפת לי משפיע עליי מאוד (שכן יש לו בעיה ואני לא הולכת לאנשים הנכונים וצריך לבדוק שוב) וגם יכול להיות שאין כלום ואני פשוט צריכה לשחרר ממנו ולתת לו להיות כמו שהוא. מצד אחד אנחנו קרובים לסיים את ה12 טיפולים אצל הקלינאית תקשורת וגם יש שיפור מצד שני משהו מרגיש לי לא נכון או יותר נכון לא תקין, כאילו אני לא עולה על משהו.