אני עייפה ממש יש לי תינוקת בת 8 חודשים לאחרונה הבאנו גם גורה בת 3 חודשים (זה יותר בקטע של ערך סנטימנטלי, היא גורה של כלבה שהייתה של מישהו קרוב אליי שנפטר והוא תמיד אמר שהוא יביא לי גור גם כשלא רציתי אז זה סוג של צוואה בשבילי). העניין הוא שממש קשה לי. אמא שלי, אחים שלי כל היום מבקשים ממנה עזרה והיא גם עובדת, לא מפסיקה להתלונן שקשה לה (בצדק ממש, אין לה מנוחה בכלל) בעלי לא תמיד מסתדר עם התינוקת, היא מאוד אוהבת אותו אבל יותר למשחק ופחות כשהיא רוצה משהו או לא נוח לה או הרדמות, היא מבקשת אותי בוכה וקוראת לי אמא. הוא לא מבשל ולא מנקה את הבית, אם אבקש זה לא יהיה מועיל מניסיון, הוא כן לפעמים עושה כלים ואת הכביסה הוא מכבס ותולה ואני מקפלת,עם ב הוא גם מקפל. כמו שהבנתן גם אחים שלי אין לי מה לבקש כי הם מבקשים מאמא שלי עזרה בלי סוף. המשפחה של בעלי לא בקטע של לעזור אני צריכה לארח אותם לדעתם והקשר נותק לאט לאט כי זה רק מכביד עליי שהם מגיעים, כי הם מעבידים אותי ולא עוזרים. גם כשבעלי נתן לאמא שלו לקפל כביסה היא פשוט מקפלת לחצי וזהו ככה היא מקפלת לטענתה… (כאילו ל 2, קיפול אחד). אני מותשת ברמות. עברתי שנה לא קלה רגשית בכלל בגלל דברים נוספים. התינוקת שלי היא המתנה שלי באמת אני אוהבת אותה ברמות היא האוצר שלי האושר שלי וכל כך קשה לי שאני לא סבלנית אליה לפעמים כי אני מותשת ממש. לא ישנתי יותר מ 3 שעות רצוף מאז שהייתי בחודש שביעי ותוסיפו לזה המון לילות לבנים. אני גם לא מאמינה ביועצת שינה כי התינוקת שלי נרדמת עצמאית מהיום הראשון אלא אם יש קפיצות גדילה ואני שם לחבק. פרקתי את הכתף לפני חודש וחצי, הגוף שלי מותש. מגיע לילדה שלי אמא חייכנית שמחה ושיהיה לי כוח ובמקום זה כבר באמת אין לי כוח. לפעמים אני מנשנשת אותה קצת ברגעי משבר במקום להתעצבן כדי שתיתן לי כוח אבל אני צריכה עזרה. אני ממש רוצה מישהו שאני יכולה להתקשר אליו אחרי יום קשה כשאני כבר בגבול שלי ושיבוא להציל אותי, לתת לי לשתות קפה, לנוח, להיכנס לעשות אמבטיה ארוכה בכיף ואין לי. כמה זה לא קל להיות אמא, אני לא יודעת מאיפה יש לאמא שלי את הכוחות לעזור לכולם ולעבוד. ולא אין לנו אפשרות כלכלית לקחת מטפלת…