זה ממש משתנה בין ילד לילד אצלנו שמחנו ממש אחרי שנתיים אבחון שהלכנו רק כי ראינו שהוא ביישן בהגזמה (לא דיבר בכלל בגן לא ענה לאף אחד שדיבר איתו למרות שאיתנו דיבר ממש יפה ברור ובשפה גבוהה מגיל מאוד קטן) כי כולם אמרו לנו שהוא בסדר גמור ואנחנו רק מחפשים וזאת היתה העזרה שבדיוק הילד היה צריך היום אחרי שנה פלוס של טיפולים מותאמים את לא מבינה איזה הבדל ילד שונה לגמרי התקדמות מטורפת לדעתי האישית, הכול תלוי בהורים אני רואה אחרים שמזלזלים אומרים זה מה יש זה הילד או שולחים למסגרות שאמורות להתאים אבל לא עוקבים ולא בודקים שהילד באמת מקבל טיפולים מתאימים ובכלל לא מעורבים בטיפול אז איך זה יעזור

לגבי מוזרות, לפני ובתהליך האבחון הילד היה רק בצד, התחבר רק לילד אחד ואפ הילד לא היה מגיע הוא פשוט הסתובב בגן או שיחק לבד אחרי האבחון הוא חבר של כולם, כולם רוצים לבוא אליו הוא הולך לילדים אחרים מדבר חופשי עם ההורים אומר מה הוא רוצה לעשות/לשחק זה נשמע בסיסי אבל לא איך שהוא היה לפני

אם הילד בגיל גן, ואת מתכוונת לשלוח לגן תקשורת במידה והתשובה תהיה חיובית- את כנראה תקבלי ליווי והדרכת הורים דרך הגן של פסיכולוגית/עוסית . הן שם בשבילך, לעזור גם בהפנמה וקבלת האבחון. את הבן שלי אבחנתי בגיל 4 וחצי אז לא לקחנו את זה קשה. אנחנו מכירים אותו ואת היכולות שלו, אז לא דאגנו כל כך. וכן, יש לו קטעים קשים ומעצבנים, אבל גם לבכור שלי יש- לא פחות! בגדול הבכור שלי היה ילד יותר קשה

והאם התמודדתן אם חוסר היענות לשם וסידור בשורה ? ואם כן הילדים שלכם עם טיפול הפסיקו לסדר בשורה וענה לשם ?