האם אלך ללדת בבית החולים בשבוע 38+4?

עושה פה סקר אני ובעלי מתווכחים מה הרב עושות לבעל או לא אני טוענת שלא הרב עושות את זה ובעלי טוען שהרב כן עושות

אני מצטערת שאני מעלה את זה כאן אבל זה פורום מגוון ויש פה כל כל הרבה נשים מכל המגזרים והקהילות לכן אני חושבת שזה יעזור לי להבין את הנקודה. יש לי דודה בת 65 בערך, ערירירית אישה איכותית מאד, אכפתית, אינטליגנטית ונבונה, אתמול שן0וחחתי איתה והיא היתה כל כך שפופה, בטוחה שכל העולם עומד להתפרץ ולהתהפך עלינו בעוד שניה, והכל בגלל כל מה שהיא שומעת ברציפות התקשורת, (אישה שעובדת משרה מלאה +++) כל השנאה שמפיצים על חיילי צה"ל, אז אנחנו רוצחי תינוקות, ועושים ונדליזם ביו"ש, והכפיה דתית נוראית וממש זוועה להיות שייכת לעם ולמדינה הזאת... ואני רק שואלת, איך לעזאזל אפשר לחיות כך, בשנאה עצמית ובהלקאה, עם זיכרון כל כך קצר בפחד קיומי אמיתי ולמה הקולות האלה הם שנישאים ברב ערוצי התקשורת למה אי אפשר להציג אמת פשוטה בלי אג׳נדה פוליטית, זה עוול לציבור כל כך גדול!!!

אני מרגישה לפעמים רגשות אשמה שאני לא עם התינוקת שלי בת החודש וחצי ולא מקדישה לה את ה100% כמו שהקדשתי לבן שלי כשהוא נולד.... כשהוא בגן ואני לבד איתה לרוב היא ישנה אוכלת ואם היא ערה אני מנסה לשחק איתה כמה שיותר ולעשות זמן בטן אבל היא רק בת חודש וחצי אז כמה כבר אפשר לשחק זה לא באמת משחקים אלא יותר להראות לה ספרים של שחור ולבן וצעצועים שעושים רעש קצת... וכשהבן שלי חוזר מהגן אני משתדלת להיות איתו כמה שאפשר תוך כדי שאני איתה אבל אם היא צריכה לאכול אני שמה אותה על הגב נותנת לה בקבוק עם חיתול מתחת לבקבוק שיתפוס לה אותו כדי שלא אצטרך להאכיל אותה ושאוכל להיות פנויה לשחק עם הבן שלי.. הוא בגיל שמבין כבר ולא רוצה שיפתח אליה אנטי בגלל שאמא פתאום לא יכולה לשחק איתו כי היא עם התינוקת החדשה אז כאילו בגלל התינוקת החדשה אמא כבר לא שלו.. ואז אני מרגישה אשמה שהיא אוכלת לבד ולא מקבלת את החיבוק והמגע שצריך להיות נלווה להאכלה, במיוחד בגיל שלה שהם צריכים כמה שיותר חום ומגע.. אני משתדלת במהלך היום להאכיל עם חיבוק והכל אבל לפעמים גם כשהוא בגן אני שמה אותה על כרית ושתאכל לבד כדי שאוכל להספיק לעשות דברים בבית לפני חזרתו מהגן.. ואני אומרת היא בגיל שלא תזכור יותר מידי אבל עדיין היא צריכה ומגיע לה גם חום ואהבה בדיוק כמו שאח שלה מקבל אבל כשזה מתחלק בינו לבינה ושניהם ביחד איתי אני כאילו אעדיף לשחק עם הבן שלי ולתת לו את היחס כי הוא כן מבין יותר מאשר לתת לה את היחס כי היא יכולה לאכול לבד (בהשגחה כמובן) וכאילו מרגיש שהיא נשארת בצד.. לא יודעת איך אתנהל כשהיא תתחיל לדרוש יותר תשומת לב ויותר יחס ויותר תבין כי היא גם הבת שלי ומגיע לה את כל העולם בדיוק כמו שאני מנסה להביא לבן שלי.. אני פשוט מרגישה חלוקה כל הזמן ומן הסתם אם היא תבכה אני ארים ואחבק אותה אבל גם זה יכול לבוא אחרי דקה שתיים של בכי כי בדיוק מקלחת את הגדול שהוא בן 3 או בדיוק שמה לו אוכל ולא יכולה להתפנות אליה וזה נראה לא פייר כלפיה.. לשואלות בעלי מגיע מאוחר מעבודה אז עד שהוא מגיע לרוב הגדול כבר אכול ומקולח ועד אז אני מתחלקת בין שניהם לבד. אין עזרה מהמשפחות, שתי המשפחות מחוץ לעיר ולא ניידות בכלל.