תקשיבו.כבר לא יודעת מה לעשות. לבעלי יש חתולה שאימץ ממש לפני הקורונה.אנחנו הכרנו קצת אחרי.בהתחלה איכשהו הצלחתי להכיל אותה ואפילו קצת לחבב למרות שאני יותר אדם של כלבים.אבל עם השנים והמעברי דירה לאט לאט איבדתי כל סבלנות אליה,עד לרמה שאני ממש חושבת לעוף מהבית בגללה.כל הזמן עולה על השיש,על השולחן ,לפעמים בורח לה קקי על הספה או הרצפה.רוב הזמן מייללת ודורשת צומי.כשבאים אורחים עוד יותר מאבדת שליטה ועושה מה שבא לה. בעלי כבר יודע שאני לא סובלת אותה ומבחינתי אפשר למסור אותה.הוא גם אומר שאם זה עד כדי כך נורא מבחינתי השהות שלה בבית אז הוא ימסור אותה.אבל אומר לי את זה ועושה פרצופים ואי אפשר ממש לדבר איתו.אומר לי תמסרי אותה,אבל הוא יודע שאני לא אעשה את זה מהצד שלי.אני צריכה ורוצה שזה יבוא ממנו.מרגישה כרגע שהחתולה במקום הראשון. אם לא הייתה לנו תינוקת בת 4 חודשים הייתי כבר חוזרת מזמן לישון אצל ההורים שלי. אתן לא תבינו עד כמה אני סובלת נפשית מהשהות של החתולה הזו בבית.אין לי כוחות. מה אני עושה??