חוויית הלידה שלי הייתה בדיוק כל מה שהתפללתי שלא יקרה.. חיכיתי כל כך, עשיתי הכל כדי שאצליח ללדת וגינלי ובסוף עברנו לקיסרי חירום כשאני בפתיחה 8 ואחרי שעות של צירים חזקים, בגלל האטות בדופק.. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על החוויה שפספסתי, שלא הגעתי לשלב הדחיפות, שלא שמו אותו עליי איך שהוא יצא.. מפחדת שלא אצליח ללדת לידה רגילה בעתיד.. גם כל כך רציתי צמודים, ועכשיו צריכה לחכות שנה וחצי עד ההריון הבא.. אני מאושרת שהוא כאן ובריא ושלם, וכועסת על עצמי שאני בוכה כל פעם שנזכרת בלידה.. אבל חוויתי טראומה והכל השתבש לי כשכבר הייתי כל כך קרובה להגשים את מה שכל כך רציתי.. מרגישה כפוית טובה כי ברוך השם התינוק שלי כאן בריא ושלם אבל אני גמורה נפשית מכל מה שקרה שם וההשפעות העתידיות...