חייבת לפרוק. אני אמא לילדים בני חמש ושנתיים ועכשיו בחודש תשיעי. אני בשמירת הריון כבר חודשיים ומרגישה שאני משתגעת בבית , משתגעת מהלבד וגם משתגעת מהילדים כשהם חוזרים הביתה. אני חסרת סבלנות, עצבנית ומדוכאת.. מחכה כבר להיות אחרי הלידה בעז''ה בידיים מלאות ובריאות ומצד שני גם מאוד חוששת.. הילדים ממש מותחים איתי את הגבולות ומקשים עליי , בשילוב של החוסר סבלנות שלי לאחרונה זה נורא.. רק רציתי לפרוק את התסכול.. מילים מעודדות יצקבלו בשמחה 😞

מיטה מתחברת ,הורדנו את המזרון למטה כי הוא כבר עומד. ועכשיו הוא יונק ומתעורר מלא בלילה ופשוט רוצה כל הזמן לעלות עלי והוא נשכב וקם נשכב וקם בקטע של הוא להירדם וככה כל הלילה! ובלילה הזה היה שיא ש4 שעות אני במאבק איתו שישאר במיטה ואפילו כיונק וכבר כואב לי הוא לא נרדם. הוא בן 11 חודש. צריך להשים אותו בחדר משלו? זה ממש סיוט כבר

היי בנות, רציתי לשאול אם יש עוד כמוני שנשואות ובהריון ברוך השם(!!!) ומרגישות לבד? הבעל לא תומך בכלום,לא שותף מלא,ממש מרגישה שאני לבד… איך אתן מתמודדות עם ההרגשות האלה ? חייבת קצת תמיכה..

שבוע 37+5 הייתה לי מקודם הפרשה ממש ממש גדולה ולא רגילה כמו כל ההריון, אבל בלי דם בכלל, הגיוני שזה הפקק הרירי?

תינוק בת 7 חודשים מרגיש לי שהוא לא מזהה אותי כשאני מגיעה לאסוף אותו מהגן מוכר לכן?

נס קפה וזירו בהריון כמה מותר לשתות?