היי אהובותת כמה הייתן נוסעות רחוק בשביל לידה ? אני גרה באשקלון וממש נעולה על בלינסון (שעה נסיעה) או שאני חיה בסרט וללכת על משהו קרוב

אני כלכך עצבנית על בן הזוג שלי.. הוא הגיע מהעבודה, אכל עישן התקלח והלך לישון. אפילו לא רצה להאכיל את התינוק כשהתעורר. הייתי עם התינוק כל היום מהבוקר ורק שיוועתי לקצת זמן לעצמי. אני פשוט רותחת! לא מצליחה להרגע

היה לי כמה ימים של הפרשות מוגברות ופתאום מאתמול תחתון כמעט נקי הגיוני? אוף כל שינוי מלחיץ אותי גם פתאום פחות עייפה פחות מרגישה כבדות ונפיחות, פחות שורפות הפטמות, אתמול ממש אכלתי סרט שהבטן שלי רכה מידי ושאולי משהו לא בסדר עד שקראתי שזה כנראה מהגזים שבאמת עברו לי סוף סוף שבוע 17 +4

תוך כמה זמן מהלידה קיבלתן מענק לידה ? וכסף על חופשת לידה אחרי שיצאתן מעבודה?

היי, אני אשמח לפרוק כאן ואולי גם לקבל עצות מכן או אפילו הזדהות מסוימת. אני בהריון ראשון, הריון בסיכון אבל זה לא מה שמשנה. מאז ה7.10, והאמת שגם לפני, אני מבינה שהמציאות כאן היא מציאות שקשה לגדל בה ילדים. אנשים שמגיעים מחו״ל ולא רגילים, שומעים בומים נלחצים בוכים וחוזרים בחזרה למדינות שלהם. זה גורם לי להבין שהתרגלנו למציאות אכזרית. האם אני רוצה שילדיי יגדלו במקום כזה? אני מפחדת שיש לי בן, כי אז מה? הוא יתגייס ואולי לקרבי? ומה שעושים להם אחרי המלחמה, האשמות ברצח של מחבלים, ומיסים שלנו שהולכים למחבלים בין היתר.. ואין לזה סוף. ובעצם, האם אני רוצה בת? אחרי מה שהבנות במסיבה, בקיבוצים עברו? התצפיתניות שלא חוזרות הביתה? קשה לי, אני במשבר עם המדינה, אני אוהבת את הארץ שלי אבל המדינה פשוט קשה לי כל כך. אני לא יודעת באיזה מקום יכול להיות אחרת, אבל אני ככ מפחדת על העתיד של התינוק או התינוקת שלי. בעיקר שלקח לי כל כך הרבה זמן להכנס להריון, וכל הבעיות הבריאותיות שלי.. מרגישה חוסר אונים. בבקשה אל תשפטו אותי.