בא לי לבכות. רק עכשיו גיליתי שהרופאה שלי לא הפנתה אותי לבדיקות של בלוטת התריס…

הריון ראשון לקראת שבוע 39 מרגישה אתמול והיום ״קריזים״ כמו בגמילה מסיגריות (אם מישהי עברה?) אותם הקריזים האלה מגיעים עם מחשבות לא רצוניות שקשורות בלידה בחששות בחוסר ביטחון ובפחדים איומים, בעצבים ובחוסר שקט ובחוסר סבלנות שנעלמים ממש אחרי כמה שניות או רגעים כמו שקורה בגמילה. זה מאוד מוזר לי ומפתיע אותי שאחרי שתשעה חודשים הייתי האישה הכי מאושרת בטוחה ושמחה מההריון ומהידיעה שאני יוצרת ובוראת חיים לעולם אני פתאום נתקפת בגלי פאניקה עצבנות וחוסר שקט. הצט גיפיטי כתב לי שזה הגיוני במיוחד בסוף ההריון בגלל השינויים ההורמונליים שעוברים על המוח - רציתי לדעת אם גם אתן עברתן את זה כי די הכינו אותי לכל הקשיים המנטליים והרגשיים שמגיעים עם ההריון אבל את מה שאני מתארת כאן שום יולדת לא שיתפה אותי. אציין ששיקפתי לבעלי את התחושות הקשות האלה שהוא העוגן שלי והכי שם בשבילי ואני מרגישה שאני עטופה באהבה שלו ובתמיכה ובהבנה. אני עושה מדיטציות אמבטיות והרבה תרגילי נשימות ושום דבר לא עוזר לי. אשמח שתכתבו לי אם קרה גם לכן? אם זה משהו לגיטימי? שקורה? מאוד מפחדת שזה יתפתח לכדי דיכאון אחרי לידה? אולי לפני לידה? תודה מראש 🤰🏼 הריונית לראשונה 🙏🏼