אני מרגישה האמא הכי גרועה בעולם, ילד ראשון בן חודש עם קוליק, הוא מתוק ואני אוהבת אותו כל כך אבל הוא בוכה כל כך הרבה. יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות, היום היה מהגרועים.. זה כל כך מתסכל שאין איך לעזור לו הוא צורח ובוכה, מצליחה להרגיע נרדם לקצת קם וחוזר לבכות, היום הוא לא ישן ברצף מהצהריים!!! ועכשיו אחרי שעות איבדתי סבלנות ונהייתי כל כך עצבנית שצרחתי, לא עליו אבל יצאה ממני צווחת ייאוש שכזאת. לא רוצה שהוא ירגיש שאין לי סבלנות אני גמורה מזה, לא אכלתי כלום כל היום והוא נרדם עליי והיה נראה שישן כל כך טוב סוף סוף, כבר פינטזתי על זה שיהיה לי רגע לשבת בשקט לאכול משהו והוא שוב התעורר. באלי להיות הכי טובה בשבילו כל הזמן לא משנה כמה ישנתי או כמה אכלתי, מסתכלת עליו עכשיו הוא עליי (עדיין ער) אבל נרגע ומרגישה כל כך אשמה