בהריון תאומות זהות שבוע 30+2, יש לי מדי פעם תחושה של התכווצויות ממש עדינות בבטן התחתונה ובאזור הנרתיק (ממש עדין ולקצת זמן כל פעם). צריכה ללכת להיבדק? או שזה נורמאלי?

סרבן מוצץ בן כמעט שלושה חודשים הוא ענק בחודש הראשון ואז הפסיק לא כל כך אהב מוצץ בתקופה הזאת ובהמשך שניסיתי לתת ועד עכשיו הוא מוציא את המוצץ לפעמים עושה פרצוף שהוא נגעל ממנו קראתי פה כבר כמה פעמים שאם לא נותנים מההתחלה והוא לא לקח מוצץ בחודש הראשון הרפלקס לא נשאר ולוותר מראש , ניסיתי כל סוג של מוצץ - האם באמת אין טעם להמשיך לנסות ? אני שמה לב שבלילה מתוך שינה הוא מזיז את הפה כאילו יש לו מוצץ בפה אבל אין לו למעשה .. ואם שמה לו מוצץ הוא מוציא .. אשמח לעצות 🙏

היי בנות לילה טוב הרופאה אמרה לי לקבוע אליה תור בשבוע 38 ופשוט אין לה שום תור פנוי עד לעוד חודשיים זה בסדר שאלך לרופאה אחרת בעיר אחרת? וגם היא נתנה לי הפניה לאולטראסאונד הערכת משקל לפני הלידה צריך גם לקבוע לו תור או כשאני הולכת לרופאה היא כבר תפנה אותי ?

מתי חזרתן לעבוד אחרי חופשת לידה ? והאם חצי משרה /עבודה מהבית ? שואלת מתוך קושי ובלבול איך יוצאים לעבוד

סליחה על החפירה ממש צריכה לפרוק ולהלעודד קצת. תינוק בן 4 חודשים בקפיצת גדילה רצינית והלילות איתו מאוד קשים. כבר כמה ימים שאני לא ישנה יותר מ-3 שעות והגעתי למצב שאני ממש גמורה. בדר"כ בעלי לוקח האכלה ראשונה בלילה כדי שיהיה לי קצת רצף, אבל עכשיו כשהתינוק בקפיצת גדילה נוספו 2 האכלות לפני שבעלי חוזר מהעבודה, ככה שאני לא הולכת לישון עד אחרי 00:00. הגעתי למצב שאני ממש מפחדת מהלילות ונכנסת ללחץ על שינה. הלילה בעלי הגיע מוקדם יותר, כשהתינוק התעורר הוא היה בחוץ בטיול עם הכלב אז קמתי עם עצבים כי חשבתי שהוא פה ולא אצטרך לקום. הוא חזר ולקח אותו. מסתבר שהייתי כל כך עייפה שלא קמתי בפעם השניה שהתינוק התעורר. התעוררתי רק אחרי שהם כבר היו בסלון. בסוף בעלי היה איתו עד 5 כי התינוק לא חזר לישון. כשקמתי בבהלה וראיתי אותם בסלון, שאלתי למה לא העיר אותי כשהתינוק לא חזר לישון. הוא ענה לי "כי התעצבנת". זה ממש עשה לי רע, שקיבלתי עזרה לא כי רצה להקל עליי אלא כי התעצבנתי. זו הייתה עזרה כל כך משמעותית בשבילי וכשהוא אמר את זה, זה פשוט הפך את כל התחושה של הכרת תודה לאשמה. גם ככה הרגשתי חרא שלא התעוררתי למרות שפשוט קרסתי מעייפות. וזה גרם לי להרגיש שהוא עזר לי לא כי הייתי צריכה, אלא כדי שאסתום וכי לא הייתי מספיק מאופקת ונעימה. כששאלתי על זה, הוא ענה שהוא גם עובד וגם עייף ושהוא עוזר לי כל יום. ואני יודעת את זה! בדיוק בגלל זה הרגשתי כל כך חרא עם עצמי. זה היה כאילו "הנה תראי כמה אני עושה ואת עדיין מתעצבנת ומתלוננת". עוד משהו שיושב עליי - אני לא עובדת והוא כן. הוא גם חוזר מהעבודה וגם עוזר עם התינוק. ואני מעריכה את זה מאוד. אבל יש משהו בדינמיקה הזאת שגורם לי להרגיש שהעייפות שלי פחות לגיטימית. כאילו הוא עייף "באמת" כי הוא עובד, ואני סתם בבית אז אני צריכה להסתדר. ובאמת בעלי הכי תומך, שותף פעיל ומדהים באמת אין עליו אבל לפעמים כשיש את הקטעים האלה זה מזה קשה לי.