מה דעתכן אם במקרה בעלי נשאר בבית איתי ועם הילדה (נגיד לא הלך לעבודה כי חולה כואב הראש וכו) אני לא מצפה ממני להיות איתי אבל כן רוצה שיהיה איתי. נגיד היום בעלי הלך לשעה לעבוד וחזר כי טען שיש לו סחרחורות סבבה אין בעיה מבינה זה קורה אז הוא הגיע הביתה וישר התיישב במחשב (עד עכשיו) ומשחק עם חברים שלו אז ביקשתי ממנו בעדינות- אם הוא יכול להיות איתי קצת כי אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד, אין לנו זמן איכות בגלל המחשב הזה שלו וזה מאוד מאוד חסר לי . שתבינו שאני מרגישה כמו אשתו השנייה אחרי המחשב הזה שלו. מודה גם שאלתי אם הוא יכול לעשות כמה מטלות בבית להקל עליי כי הילד שלנו לא מפסיק לצרוח ולצעוק אז זה ממש מקשה עליי אז שאלתי- הוא כבר בבית אז למה לא נכון? אז בעלי טוען שלא , שזה שהוא בבית זה אומר שהוא רוצה זמן לעצמו ואין לו כוח ואין לו מצב רוח ואין לו ככה וככה מה הבעיה? שזה כל יום ככה כל יום אין לו כוח אין לו מצב רוח הוא רוצה זמן לבד כל הזמן ולי כבר נמאס אני מרגישה כבר כמו אוויר זה תמיד המחשב שלו והחברים שלו ואז הילד ואני בסוף ודיי נשבר לי מה יעזור לי ללכת לחברות/למשפחה כשאני רוצה את בעלי ושיהיה לנו זמן זוגי יחד. אני שואלת מה דעתכן על הסיטוציה כי אני כבר ככה 🤏🏻 קרובה לעזוב אותו כי נמאס לי להיות ״חד הורית״