חייבת לשתף במקרה שקרה לי. קצת ארוך אבל שווה קריאה לכל אמא חדשה!!! יש לי תינוק בן חודש וחצי, בשבועיים הראשונים היה אוכל 60 cc מטרנה ומתנהל כתינוק רגיל לחלוטין. לאחר שבועיים התחיל להקיא כל ארוחה שלישית, (הקאה! לא פליטה). אמרתי לעצמי שאולי המטרנה לא מתאימה לו והחלפתי את התמ"ל לנוטרילון התייעצתי עם הרופא שלו והרופא אמר לי להחליף את האוכל. לאחר שבוע וחצי עם הנוטריליון הילד לא מפסיק להקיא לפחות 2-3 פעמים ביום, אחרי התייעצות עם הרופא הוא אמר לי שהוא מקורר והליחה גורמת לו להקאה, רשם לי כמה וכמה תרופות כמובן שלא קניתי ונתתי לו שום תרופה כי היתה לי הרגשה שזה משהו אחר לגמרי. לאחר מספר רופאים שראו את הילד ושמעו את כמות ההקאות וצילמתי איך ההקאות נראות כל הרופאים אמרו שיש לו ריפלוקס. החלפתי לו את האוכל לנוטרילון ar שוב בהמלצת כל הרופאים. במהלך השבוע עם הנוטריליון החדש הילד לא מפסיק להקיא ונחנק מההקאות ברמה שיוצא לו מהאף ומהפה!!! כמובן שבמהלך שלושת השבועות אני חיה מהקאה להקאה מיותר לדבר על שינה שלי ושל בעלי, חיה בפחד ובמתח שחלילה הילד שלי לא יחנק!! בשבוע שעבר ההקאות החמירו והוא היה מקיא גם אחרי שעתיים מהאוכל והחלטתי שזה לא יתכן ולילד שלי אין ריפלוקס וירדנו למיון בבית חולים. עבגנו שבוע מהגיהינום והילד לא הפסיק להקיא ברמה של מיצי קיבה, גם שהיה אוכל 10 סיסי היא מקיא את זה. לאחר שעבר אולטרסאונד בטן ראו שיש לו בבטן חסימה של "שוער הקיבה". שוער הקיבה הוא הצינור שמחבר בין הקיבה למעי ובתוכו היה שריר מוגדל שסותם את הכניסה לקיבה ולכן האוכל לא מגיע בכלל לקיבה ועולה חזרה למעלה. מיד אחרי האולטרסאונד הוחלט לנתח את הילד, הניתוח בבטן מתבצע בהרדמה מלאה כמובן והמקרה הזה מאוד נדיר, הסטטיקה אומרת שכל ילד מתוך 300 ילדים שהם בנים בכורים סובלים מכך. מוסר השכל- אל תסמכו על אף רופא, אל תתביישו לדרוש את כל הבדיקות המקיפות שמגיע לילד שלכן לא סתם אנחנו משלמות ביטוחי בריאות! גם לאחר כמה מומחים שראו את הילד וההבחנה שלהם היתה שגויה אין כמו ההבחנה של אמא!

שבוע 10 כל הזמן כאבים בבטן התחתונה כמו כאבי מחזור תקין?? ומלא גזים??

אישור רפואי לטיסה אחרי שבוע 28 - ראיתי שאת האישור צריך להוציא 48 שעות לפני ההמראה. איך לתזמן את זה? מי שעשתה את זה דרך מכבי אשמח לעזרה. הרי הרופאה לא זמינה תמיד

היי בנות, ילד ראשון, תכף בן חודשיים ואני בחופשת לידה. קשה לי מאוד הזמן לבד בבית. עם זאת, אני לא מצליחה לשחרר.. יש לי בעל תומך, שאני סומכת עליו יותר מעל עצמי בטיפול בילד (הוא יודע להרגיע אותו מדהים ולא נלחץ כמוני) ובכל זאת אני מרגישה רגשות אשם מטורפים אם אני יוצאת מהבית לשעה או שעתיים בערב.. מוצאת את עצמי נוהגת מהר כדי להגיע מהר ולסיים את הזמן בחוץ מהר. מצד שני אני ממש חייבת את היציאות האלה בערב לשעה להליכה, רופא שיניים, טיפה סידורים ליד הבית כמו אוויר לנשימה... היו לי חיים מלאים ופעלתניים עד לפניי הלידה ואני מרגישה שאני מתנוונת בבית עם הילד בלי לדבר עם אף אחד. גם רוב הזמן בכלל אין לי כוח להתלבש ולצאת כי אני גמורה מהלילות ללא שינה, אבל עד שאני כן עושה את זה כל הזמן בלחץ לחזור. אני אפילו לא יודעת ממה אני בלחץ.. אולי שיהיה לילד התקף גזים ובכי ובעלי יצטרך להתמודד לבד, אולי סתם שאני "תוקעת" אותו אחרי יום עבודה עם הילד וגם הוא צריך להתקלח ולאכול רגע משהו.. לא יודעת.. מרגישה ממש רע שאני הולכת ולא נהנית מחוץ לבית. איך משחררים את זה?

אחרי קיסרי - אשמח לכמה שאלות 1. מתי קיבלתם מחזור (במיוחד למי שמניקה או שואבת חלב?) 2. כמה זמן אחרי הניתוח הלכתם לרופאת נשים לביקורת, מה כללה הבדיקה? היה משהו מיוחד? 3. עד מתי היה דימום גם אם זה מאוד קל..?

עוד מישהי חווה ירידה במצב רוח? פשוט חוסר חשק לכלום... במיטה עם הפלאפון רוב היום 😔 שבוע 32 ב''ה