באיזה גיל כבר לא מסוכן לישון עם התינוקת במיטה שלי?

היי,אם אני בשבוע 6+4 וצריכה לקבוע שקיפות עורפית לשבוע 12 לאיזה תאריך אני צריכה לקבוע? אשמח לעזרה🙏🏻

היי, הבן שלי בן חודש ב״ה היום אכל חלב אם ששאבתי מבקבוק אכל מהר העלתי לגרפס אחרי כמה דקות שהרגשתי שהוא נחנק כזה עשה גרפס כזה ויצא לו חלב מהאף!!! מפחיד למה זה קרה???

וואייי אלוהים חייבת לפרוק את הכובד על הלב שלי אני והבעל פרודים כמעט חודשיים פגענו אחד בשני ממש, אני סלחנית וכבר שכחתי מזמן הוא פחות סולח ושוכח . אני מתגעגעת אליו ברמות. לשתינו יש רצון לתקן ולשקם את הקשר אבל הוא לא נותן להתקרב לא חוזר הביתה הוא אצל ההורים שלו שגם ככה לא מתים עליי ותמיד אמרו לו להתגרש ממני… אני אומרת לו שאני אוהבת אותו אבל הוא לא עונה לי חזרה. אתמול יצאנו וישבנו באיזה מסעדה ושלחתי לו באמצע השיחה נשיקה באוויר והוא לא החזיר לי אמר לי נו אל תעשי את זה קשה …. אנחנו עדיין גרים בנפרד והוא לא ״מסוגל״ לחזור הביתה אני לא מבינה את זה…. וקשה לי ממש אני עם תינוקת בת 5 חודשים וזה יותר כואב לי מאשר קשה לי לגדל אותה לבד…. הוא יותר מתעניין בה מאשר בי וזה כואב כל כך

עשיתי היום בדיקת דם יצא חיובי ואחרי זה היה לי דימום כמו מחזור (לא כמה טיפות) האם זה יכול להיות מהשתרשות? יש מישהי שהיה לה את זה?

הי אהובות 🌸 אני אמא חדשה לבת מתוקה בת 8 שבועות. אני רוצה לשתף כי אני מרגישה שאני סוחבת הרבה בפנים וזקוקה גם לאוזן קשבת וגם לחיזוק מכן. הדרך להריון הזה לא הייתה פשוטה בכלל. לקח לנו 8 חודשים להיכנס להריון ראשון שלא התפתח והסתיים בהפלה – חוויה קשה שהשאירה בי המון פחדים. אחר כך נכנסתי שוב להריון, ובסקירה הראשונה אמרו שיש מוקד אקוגני – משהו שיכול להעיד על תסמונת דאון. המליצו לי לעשות מי שפיר, אבל החלטתי לא – כי אמרתי לעצמי שאני אשמור אותה בכל מקרה. מאותו רגע ליוו אותי חרדות: האם היא תהיה עם תסמונת, אם אדע לקבל ולאהוב אותה, ואם בכלל אצליח להיות אמא טובה. כשהתחילו התנועות היה לי קשה במיוחד כי הייתה לי שלייה קדמית ולא הרגשתי אותן טוב. מצאתי את עצמי רצה כל כמה ימים לבדיקה רק כדי לוודא שהיא בסדר. לקראת סוף ההריון הגעתי למיון בגלל ירידה בתנועות, והטכנאית ששאלה אותי על מי השפיר נתנה לי תחושה איומה – כאילו איך אפשר להביא לעולם ילד עם מגבלה. יצאתי משם מרוסקת. בסוף נולדה ילדה שלמה ובריאה, ברוך השם 🙏 אבל הלידה לא הייתה פשוטה – היו מים מקוניאליים, ובגלל מהלך הלידה הוחלט על MRI מוח. שם נמצא שטף דם קטן שאמרו שכנראה לא משמעותי, אבל זה משהו שרק הזמן וההתפתחות שלה יוכיחו. מאז אני מוצאת את עצמי מוצפת בחרדות. אני בקושי אוכלת, לפעמים ימים שלמים לא מתקלחת, כל הזמן מחפשת סימנים שמשהו לא בסדר איתה. עד השבוע האחרון אפילו חשבתי שאולי היא על הרצף – כי לא תמיד עושה קשר עין לאורך זמן, מסתכלת הרבה על האור, וכשהיא עייפה ובוכה לפעמים היא לא רוצה שאף אחת תרים אותה. אבל מצד שני – היא תינוקת כל כך רגועה, ישנה לילות שלמים, יונקת יפה ועולה במשקל. אני יודעת בפנים שהמחשבות שלי משפיעות גם עליה, ואני לא רוצה שזה יפגע בה. אני מרגישה שהחרדות מנהלות אותי, ומתקשה להחזיר לעצמי שקט נפשי. לפעמים אני אפילו מתביישת במחשבות שלי… אני משתפת פה כי אני יודעת שלא מעט אימהות עברו מסע דומה – חרדות בהריון ואחרי לידה. אשמח לשמוע אם מישהי כאן חוותה משהו דומה – איך התמודדתן? מה עזר לכן למצוא שקט? תודה רבה לכל מי שקוראת ומגיבה 🤍