מקווה שלא תסקלו אותי מחפשת תגובות מעודדות 🙏 עברתי דיכאון אחרי לידה כשילדתי את בני הבכור. הלידה עצמה ועצם היותו זכר הציפו בי טראומת ילדות (תקיפה מינית). לא הצלחתי להתחבר לבני, עברתי עיבוד לידה וטיפול. כיום הוא אהבת חיי. התבשרתי שיש לי בן נוסף בדרך. מאז שנודע לי שזה בן, אני לא מפסיקה לבכות. כלכך רציתי בת וחוויה מתקנת. זו הייתה הזדמנות אחרונה. ניסינו לכוון לבת בכל דרך אפשרית וליישם את השיטה ועדיין יצא בן. לא מתחברת להריון, לפעמים רוצה שיפול לבד. מפחדת ממה שיהיה אחרי הלידה. אני מקנאה בכל פעם שרואה אמהות עם בנות, מבינה שהחלום נגדע. הפחד מכונן בי, והטראומה שלי מקשה עליי להתחבר לזכרים. פרקתי 😥

היי, נגמרו לי הכדורים של החומצה פולית אני בשבוע 12+4 בערך והרופאת נשים שלי אמרה לי שברגע שנגמר אני מפסיקה ואחזור אליה בהמשך לקבל עצה אם כדי להמשיך או לא. מחברות שלי שמעתי שלוקחים לאורך כל ההריון ללא הפסקה, האם זה תקין?

שבוע 6, יש לי בחילות נוראיות! ברמה שלא יכולה לתפקד, בקושי לאכול, עייפה כל הזמן… מה עושים?? בטוח לא אוכל לעבוד ככה אחרי החגים