חיסון שעלת להריון: מה שכל אמא צריכה לדעת

שעלת!!!!!!! ילדתי לפני 4 חודשים וגם אני בהריון כמו כמעט הרוב פה פחדתי מחיסון של שעלת בגלל שאמרו שיש לו תופעות לוואי אבל למזלי שעשיתי!!!! הבן שלי בן 4 חודשים מצונן עם שיעול ניחנק מהנזלת נהיה אדום ולא מצליח לישון עברתי איתו כך את הלילה ובבוקר הלכתי לקופת חולים התסמינים שלו היו של 2 מחלות או שעלת או התחלה ברונכיטיס , המבט של הרופא ברגע שאמרתי לו את התסמינים הוא יסתכל עליי ואמר לי בבקשה תגידי לי שעשית את החיסון של השעלת כי אם לא זה ישר לבית חולים ! מזלי שעשיתי והוא לבסוף איבחן ברונכיטיס ולא שעלת כמובן שגם ברונכיטיס זה לא קל לתינוק וצריך להיות במעקב אבל מודה על זה שבזכותי מנעתי ממנו את השעלת הארורה הזאת! בנות בבקשה לא לפקפק בחיסון בזה הוא מאוד חשוב בשביל התינוק שלנו
💬37 תגובות❤️4 אהבה👍14 לייקים

תגובות (37)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 17:29
זה חיסון מאסט!!!! רפואה שלמה לנסיך
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 18:02
רפואה שלמה קודם כל ואני הבנתי שאחרי שלושה חודשים החיסון לא אפקטיבי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 18:03
לא יעזור לצערי יש כאן לא מעט קונספירטוריות כמו בכל מקום. מסרבות להתחסן ומסרבות לחסן את הילדים שלהן. גם מוות של תינוקות-פעוטות לא מחוסנים מחצבת לא עוזרים לאנשים לשנות את דעתם לגבי חיסונים. הם סבורים שהם גורמים לאוטיזם. חיים בבועה של עצמם. חבל שאי אפשר לשלוח את כל הלא מחוסנים לאי בודד שידביקו אחד את השני שם.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 18:05
Mom איפה זה פוגש אותך?לא צריך להמרמר שכל אחת תעשה מה שנכון לה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 19:22
עד איזה שבוע אפשר לעשות את החיסון?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 20:51
חיסון חובה בבקשה תתחסנו ותגנו על התינוקות שלכם, בעיניים שלי ראיתי מקרים מאד קשים והכי קשה זה האשמה של ההורים שאילו.... אולי יכולתי למנוע!
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 21:07
מה זה החצבת הזאת שאומרים שדווקא בירושלים?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי28 בספטמבר 2025 בשעה 21:26
חובה חובה חובה

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

למה שרק אני אהנה מחמותי?? גם לכן מגיע! אז ככה – אני בהריון, שבוע 21 מחר, אבל מי סופר… הבן בן 3 שלי חטף וירוס של הישמור, מיום חמישי. מעוך במיטה, לא רוצה לאכול, כל היום זה מסע שכנועים שיכניס משהו לפה. ואיך לא – אנוכי נדבקת יופי יופי: כאבי ראש, צמרמורות, גודש באף ברמה קיצונית, וכמובן שלא יכולה לקחת כלום חוץ מאקמול (שגם לא עוזר, אז מוותרת עליו). וכל זה – ואני צריכה גם לעבוד, כי אני עצמאית שלא יכולה לדחות לקוחות (כי אין לי לאןןן! ברוך ה'). בקיצור, אחרי יומיים כאלה של שפעת לא קלה + טיפול בילד + עבודה + תחזוקה של הבית שיראה נורמלי ויהיה מה ללבוש ומה לאכול – חמותי, שתהיה בריאה, באה לבקר את הילד כי שמעה שהוא חולה. *דפיקה בדלת*, אני פותחת – והמשפט הראשון: *"שלוווום! איפה הוא? איפה הוא?"* וישר כמובן הולכת אליו. (לא הסתכלה עליי בכלל – אבל בסדר, לא חדש.) מחבקת, מנשקת, משחקת איתו – הכול טוב ויפה. טוב, נגיע לנקודה... מתקשרת לבעלי – השעה 19:00: *"איפה אתה?"* – "אני עדיין בעבודה, עוד מעט יוצא." משמע – לא יגיע לפני 19:40. שואלת אותי חמותי המהממת: *"איפה הוא?"* אומרת לה: *"הוא עדיין בעבודה, עוד לא יצא..."* והנה – משפט המחץ: *"אויש, עובד כל כך קשה הבן שלי, מהבוקר עד הערב… מסכן שלי. הכנת לו לאכול?"* אפשר להגיד שבנקודה הזאת – הבראתי ופתחתי מבערים. אבל בוא נשמע אתכן – איזה יצירתיות אתן? מה הייתן עונות?? (בכל זאת, אני מאמינה שיצא לי עוד לפגוש אותה ולשמוע את דברי החוכמה שלה עוד…)
💬3 תגובות😊2 שמחה