היום נכנסתי לשבוע 24 הגיוני לא להרגיש תנועות במשך כל כמה שעות ולפעמים להרגיש…

אשמח לשתף פה בפורום שאולי אשמע דעות ועצות.. גדלתי במשפחה דתית שהיא כל הזמן בסטרס לחצים וכו... זה בקיצור לא ידעתי מה זה ממש רגשות תמיד הרגשתי שאין לי דעות שלא מכבדים תרעיונות שלי. עברו השניים איכשהו התמזל מזלי התחתנתי הבאתי 2 ילדים. אבל תמיד עמוק בלב אני מרגישה חרא מרגישה חסרת ביטחון . השמחה שלי היא לא אמיתית ב100 אחוז יש תמיד איזה מעוקה שאני מנסה להעיף ממני סוג של מחשבות כמו: למה לי לא הולך בכלום למה אני מוזרה למה לא אוהבים אותי למה אני לא מצליחה לדבר בביטחון יש לי ממש שנאה כלפי עצמי. איך מעלימים תהרגשה הזאת למה שאני מסתכלת במראה אני ממש נגעלת מעצמי וזה לא קשור למראה זה האני הפנימי יותר לא שיתפתי את בעלי בזה. אני באמת מנסה לצאת מזה אבל איך הגיוני ש15 שנה אני עדין באותו רגשות כאלה.... וכן בתור ילדה היו רגעים שרציתי להתעופף מפה גם זה לא היה אומץ. אבל אני לא מתחרטת לשנייה בגלל הבעל והילדים שאוהבת מאוד הם המקור לאושר שלי שאיכשהו מצליחה להוציא:)