מה אפשר לתת לתינוק בן שבוע שסובל ממש מגזים? מסכן הוא לא מפסיק לצרוח ולקפוץ…

אוף אני אוכלת סרטים... בעלי גבר מאוד נאה וכריזמטי, הוא תופס את מבטי הנשים והוא גם גדול ממני ב12 שנים. לפני כמה זמן עשיתי סדר בארון ומצאתי תיקייה עם כל מני מסמכים שלו והיו שם הרבה מכתבים שנשים כתבו לו לפני 15 שנה, מכתבים בהם כל הנשים שופכות את ליבן כמה הן מאוהבות בו, היה מכתב אפילו מאיזו בחורה שמסתבר שהיא הייתה שכנה בבנין שעבר לגור בו לפני 12 שנה, ששם היא כותבת לו שהיא התאהבה בו במבט ראשון ושהיא שותה כל יום כדי לשכוח אותו ושבא לה להעיף את החברה שלו לכל הרוחות. זה עשה לי רע בנשמה לראות שאותן נשים כל כך חשקו בבעלי והיו מאוהבות בו.... זה גורם לי לחוסר ביטחון, שאמרתי לו שראיתי את המכתבים ואם הוא שומר אותם בקטע של נוסטלגיה הוא צחק ואמר שאין לו מושג מה נמצא שם בכלל ושאני יכולה להעיף הכל. אני באמת אוהבת אותו, אבל אני יודעת שאני חייבת לעבוד על הביטחון העצמי שלי... מפחיד אותי שירצו אותו. ויש לו גם אקסית שנפרד ממנה לפני איזה 7 שנים, שעדין מאוהבת בו קשות, יש אפליקציה של מי שזה זיהוי שיחות (הוא לא כזה טכנולוגי ומבין בדברים האלה) וראיתי שבעבר הוא היה שמור אצלה בשם אלירן, ואחרי שנודע לה שהתחתנו היא שלחה לו הודעה קולית ארוכה שהוא שבר את ליבה, ואיך לא הודיע לה שמתחתן ושהנשמה שלה קרועה ומלא דברים אחרים (נפרדו לפני 7 שנים !!) וראיתי ששינתה את שמו בme לאלירן שלי! זה מכניס אותי לסרטים הדברים האלה.. לא אוהבת את התשומת לב סביבו... גם החלפנו את התמונת פרופיל בוואטצאפ לתמונה של שנינו, וכל הזמן אני מקבלת תגובות מנשים וגברים שאני מכירה, "מזל טוב, איזה חתיך בעלך" ואני לא מסוגלת לומר לו שהחמיאו לו כי יש פי פחד שפתאום יקלוט שהוא ממש שווה והיה מסוגל להשיג מישהי יפה יותר. בקיצור אני דפוקה לגמרי... חסרת ביטחון לחלוטין... כמובן שלידו לא חושפת ולא אומרת כלום ומשחקת אותה קלילה ולא קנאית

אני מרגישה כישלון , אסביר .. עד עכשיו הייתי בהנקה מלאה ועם הזמן המצב הנפשי שלי הדרדר .. אני מאובחנת עם CPTCD ודיכאון אחרי לידה .. אחרי הלידה של הקטנה שלי מצבי הנפשי ופיזי החמיר (יש לי בנוסף פיברומיאלגיה ונזק פגיעה עצבית שנעשה לי בהחדרה של האפידורל) כואב לי לעמוד ללכת להתכופף ממש עד כאבי תופת תוך מספר דקות והתרופות שתומכות הנקה גם בנפשי וגם בפיזי לא עוזרות ולא מזיזות כלום .. והרופאים כבר אומרים לי שדרוש לשלב תמ״ל בטווח זמן שאני מקבלת תרופות כי רק ככה זה יעזור לי (תרופות שלא ניתן להניק בהן 7 שעות מרגע לקיחת התרופה) הייתי אפילו במיון של בריאות הנפש בגלל התמוטטות שחוויתי וכל כך רציתי קיוויתי להמשיך להניק למרות הכאבים למרות המצב הנפשי אבל אני כבר אפוסת כוחות , כאובה , וממוטטת . בעלי שתמך בי וידע כמה זה חשובה לי ההנקה פשוט אמר לי - די שהילדה צריכה אמא בריאה.. אני יודעת שתמל זה לא בושה אבל אני מרגישה שהחלב שלי הכי טוב בשבילה ואני כל כך לא רציתי לתת לה תמ״ל ..נתתי .. אשמח למילים מחזקות אני פשוט מרגישה חרא ..