חייבת לפרוק ולהתייעץ. נכנסתי לשבוע 37. לידה שניה. יש בבית ילד בן 2.5, קשור ודבוק אליי שבקושי עם בעלי או הסבא-סבתא זורם. זה לנושא אחר. מפה לשם, אני עתידה ללדת בגדול מהיום ועד סוף סוכות. רוב הסיכויים מבחינה הגיונית השנה שזה יקרה בשישי, שבת, או חגים שיוצאים באמצע שבוע והוא אפילו לא יהיה בגן. המשפחה של בעלי דתיים, שומרי חג כמובן. (בצד שלי אמא נפטרה ואבא רחוק) הם גרים 40 דק *הליכה*, רבע שעה נסיעה. הסבא יצא סבבה ואמר שגם אם בשבת או חג ונצטרך ללכת לבי״ח הוא יגיע אלינו ברגל. אממה, הבית שלנו לא שומר שבת ברמה של אור במדרגות או מקרר שבת או אפילו אוכל לילד. והוא יצטרך לקחת אותו אליהם ברגל בעגלה. שזה מובן אבל מעצבן ולא אידיאלי לעקור אותו שגם ככה אמא נעלמת. אפילו עצם ההמתנה עד שיגיע אלינו… מלחיץ אותי. ניסינו בחודשים האחרונים להשאיר אותו איתם, הפרידה מאוד קשה מלווה בבכי אבל אחכ הוא מסתדר וזורם אז לאחכ יהיה בסדר בלית ברירה. אבל סתם קשה לי אפילו לחשוב על לקבל צירים וכאבים כשהוא איתי בבית, בלי מסגרת, לחכות לעזרה, לצאת בלחץ הזה. מה קורה אם זה בכיפור? בחג? בשישי בערב—שבת בבוקר? אני ממש לחוצה איפה ומתי זה יתפוס אותי. אני כבר תקופה עם ברקסטונים, אבל זה כי לא שותה מספיק. מרגישה שאלד לפני המשוער. רק לא רוצה בתאריך ״מגביל״ עם העזרה איתם. יש שכנה שאמרה שתוכל לחכות לו כמובן אבל גם זה לא אידיאלי כי יש לה ילדים ומשפחה מחוץ לעיר ולקוות שהיא גם תהיה פנויה. אני נורא לחוצה מהכל, ודואגת בעיקר לו ולמי שיהיה איתו ואיך הוא יקח את זה. כמובן שבעלי יהיה איתו בין לבין, מדובר בעיקר על הנסיעה לבי״ח והלידה עצמה, אח״כ נסתדר. תעזרו לי. תנו לי טיפים. אני משתגעת. תודה ושיהיה חג שמח ובשורות טובות 🩷