בגיל 9 חודשים זה בהחלט יכול להיות רעב, גם אם אוכלת נהדר במהלך היום. סביב גיל 9 חודשים יש שיא של חרדות נטישה. אצלי זה התבטא, בין היתר, בהתעוררויות כל שעה בערך, רק לבדוק שאני שם. חלק מהפעמים הייתי צריכה להניק כדי שיחזרו לידון וחלק פשוט ראו אותי וחזרו לישון בעצמם. בשלה מסויים גם השיניים גרמו להם לחלונות עירות ארוכים ומתישים. תזכרי שהכל זמני. ביחס לחיים שלנו ושלהם זה אפס זמן. עוד כמה ימים, כמה שבועות, אפילו כמה חודשים של חוסר שינה וזה מסתדר. ואז יגיע האתגר הבא... וגם הוא יהיה זמני ועד שתרגישי שאת כבר על זה והבנת והקצב מתאזן יצוץ משהו חדש. ובלי לשים לב פתאום תפתרו תרגילים בשיעורי בית והכנה לבגרויות... לנשום עמוק. הכל זמני. לתת את מקסימום התמיכה והאהבה עכשיו לפי הצורך של כרגע ולהתכונן שיגיעו עוד אתגרים חדשים תכף