היי בנות 🌸 אני עובדת במעון בתור מבשלת, אבל 3 פעמים בשבוע אני גם נשארת עד 15:45 כדי להיות עם הילדים כי חסרות מטפלות. אני נותנת המון אהבה, חיבוקים, מגע חם, וגם עוזרת בהאכלה ובטיפול כשיש לי אפשרות. קרה לי משהו שהשאיר בי תחושה לא נעימה: היום אחת האימהות הביאה שוקולדים לכל הצוות – ורק אותי לא כללו. אפילו מטפלת שמגיעה רק בימי שישי קיבלה. זה לא העניין של השוקולד עצמו, אלא התחושה שאולי אני “שונה” או לא נחשבת חלק מהצוות. אני גם מלווה כבר שנה שנייה את הילדים של אותה אמא – בשנה שעברה בישלתי בשביל הבת הגדולה שלה, והשנה תמכתי בילד הקטן שלה שהיה קשה לו בהסתגלות. חיבקתי, הרגעתי, עדכנתי אותה כל הזמן במצב שלו… הרגשתי ממש מעורבת. האם גם אתן חוויתן מצבים דומים? איך אתן מתמודדות עם זה? האם זה משהו שכדאי להעיר בעדינות, או פשוט לשחרר? אשמח לשמוע מהניסיון שלכן ❤️