היי אמרו לי שילדתי את התינוק שלי שיש לו היפוספדיאס ולקבוע תור לאורןלוג בגיל חצי שנה. הייתי היום ואמר לי שצריך לעשות ניתוח. אני בלחץ נוראי ממש בכיתי המחשבה שהתינוק שלי צריך ניתוח עושה לי רע ברמות . אשמח לשמוע מאמהות שחוו גם ועברו את הניתוח הזה ובכללי לשמוע על זה 🙏🏻
💬7 תגובות

תגובות (7)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 בספטמבר 2025 בשעה 20:16
אני לא מכירה את זה אבל אני מאחלת לך המון בריאות ושיעבור בקלות זה לא קל לראת את הילדים שלנו ככה הבן שלי שהוא היה בן חודשיים נכנס לבית חולים במשך חודש נשארתי איתו מלא מלא בדיקות ויש לו עוד בירוקות בבית חולים היה עברה לבי״ח אחר ממש מלחיץ אבל עוברים את זה באמת אל תדאגי הוא היום בן חצי שנה ואני מנסה להיות הכי חיובית תמיד בשבילו שלא ירגיש אף פעם שאני בלחץ
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 בספטמבר 2025 בשעה 20:28
לבן שלי היה
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 בספטמבר 2025 בשעה 20:29
ניתוח כאשפוז יום, החלמה קלה, נראלי בגיל שנתיים עבר את הניתוח
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי17 בספטמבר 2025 בשעה 21:33
הילד שלי עבר את הניתוח בגיל 10 חודשים בחרנו ברופא פרטי ולא מצטערצ על זה לרגע תודה להשם שיכוון אותנו אליו! הניתוח קליל אחרי שהילד מתאושש משתחררים הביתה לפי מה שהסבירו לי זה הדבר השני השכיח אחרי אשך טמיר זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע אין לך מה לדאוג, דרך אגב אמרו לך איזה דרגה ההיפוספדיאס שלו?

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

תודה לכל מי שקוראת עברתי המון בחיים, הרבה בעיקר בתחום הפוריות. אישה צעירה שמבשרים לה בגיל 20 שלא תוכל להיכנס להריון באופן טבעי אם בכלל.. שנכנסה להריון כנגד כל הסיכויים ובחודש שמיני בישרו לה שהילד שלה חולה בתסמונת נדירה והחיים שלו יהיו גדושים בסבל ומדפיסים לה המלצה לוועדה להמלצת הריון, שעברה טלאות כדי לאושש את האבחנה הזאת ובדקה התשעים גילתה שזאת הייתה טעות מרה וכמעט הפילה ילד בריא לגמרי. שנכנסה שוב ושוב להריון ונפל לה, והבינה שהגזרה של קשיי פוריות אולי נכונה ואז שוב כנגד כל הסיכויים נכנסה להריון; פגיעה עצבית באגן בגלל סימפיזיוליזיס חמור , צליעה וקביים להליכה.. מצב כלכלי שמתדרדר והזנחה ממושכת שלי לעצמי ומלחמה בלתי פוסקת על הבית, על החיים על המשפחה. ולפעמים למרות שהצרות והפרופורציות דורשות את זה, כי מי אני עם כל הניסים האלה שאתלונן עכשיו על שטויות? אבל רבאק ככה בא לי, אולי זה משקף את מה שאני חווה בפנים עמוק ומדחיקה ודוחפת יותר עמוק,אבל זה גם מה שאני מרגישה כלפי עצמי מבחוץ, מבחורה צעירה מלאה בחיים ברגע אחד הפכתי להיות נכה שאין לדעת אם היא נכה זמנית או נצחית, שמתביישת להודות גם בפני עצמה שללבוש מכנסיים הופך להיות משימה כמעט בלתי אפשרית ולהיות האמא שייחלתי להיות ? שכבר לא יכולה כלכלית להשקיע בחיצוניות שלה וסופגת מבטים אין סופיים לבטן-ולקביים-ולבטן-ולקביים אם פעם הסתובבתי ברחוב והרגשתי יפה ואהבתי את מה שרואים מבחוץ אז הנה הכל נלקח ממני בין רגע. והמצב הנפשי יורד עוד קצת אבל אני מחזיקה חזק חזק שאף אחד לא ישמע שאף אחד לא ידע, שאני מעיזה בכלל להתלונן. אז רגע אחד אני פה כדי להגיד גם לעצמי וגם לכן לכולכן, אנחנו מייצרות את הניסים שלנו- לא פחות!! ושום דבר פה לא מובן מאליו. אבל! מותר לפעמים להתלונן, על הסימני מתיחה הגוף שהשתנה , החיים שהשתנו על דברים קטנים קטנים , שקנית בורקס ובקושי היה בו גבינה, שבא לך שקשוקה עם חלמון נע. מותר לנו לא לחשוב פרופורציונלי , ורגע ליפול ורגע לקום.
💬16 תגובות❤️13 אהבה👍19 לייקים😢1 עצב