לפעמים בא לי פשוט למות ולראות איך בעלי יסתדר הוא לא מפסיק לעקוץ אותי כאילו אני…

שכחתי לציין שהוא ישן כל לילה רצוף אני קמה אליו כל הזמן כי הוא עובד ובגלל זה מרשה לעצמו לבקר אותי כל בוקר מחדש הוא העיקר קם עם כוחות מחודשים ואני גמורה על הבוקר

זה תמיד היה ככה השיח שלו אלייך? או השתנה מאז הלידה?

איזה טמטום הילד שלי עכשיו פלט אחרי גרפס ומה הוא עושה? איך הוא משפיע? למה את לא אומרת לו את הדברים האלו בצורה יפה?שכל ההערות פוגעות?

נורא

זה לא קשור לילד הוא פשוט מחפש להקניט אותה ושתדעי לך שיש סיכוי שזה מגיע מהמקום הזה שהוא לא מספיק מעורב, אולי רגשות אשמה קלים ולאו דווקא ממקום רע, אני רוצה להאמין לפחות כן? הוא לא נמצא הרבה בבית וצריך לצאת לפרנס, בנות פה נותנות את הקצה של המזלג של השיח מבלי שיש לנו מושג איך אתן מדברות ומה רמת השיח בבית בכללי.. אולי הוא מרגיש שאת גם מורידה ממנו לפעמים? לא שמגיע לך היחס הזה, את אמא ואת בטח אמא מושלמת! אבל למטבע תמיד יש 2 צדדים וצריך לדעת להסתכל גם על עצמנו כדי להבין למה הוא בוחר להתנהל ככה . אם דפוס שתמיד היה קיים אז עזבי את כל מה שאמרתי..

ממה שכתבת כאן בתגובות- שהוא היה בעל מדהים! נשמע שאין לו מושג איך להץמודד עם סיטואתיה של ילד/תינוק, ואז התגןבות שלו הן ציניות ומקטינות. הייתי פותחת את זה איתו. בזמן רגוע, (תא כזה קורה). לקבוע זמן שלכם- שאת אומרת לו לפני- "מאמי שומע? בתרופה האחרונה מהלידה אני מרגישה שהלכנו לאיבוד בשפה הזוגית ובתקשורת הזוגית שלנו. (שימי לב שאת מדברת על עצמך ולא עליו!). אני רוצה לשבת איתך בנחת ולדבר. מתאים לך מחר/מחרתיים?" (כל זמן אחר שנוח לכם בימים הקרובים). העיקרון של דיבור כזה- לדבר על עצמך אחך את מרגישה ומה קורה איתך, בלי "להאשים" אותו. משקפת לו בשיחה רגועה את התחושות שלי. שואלת אותו- איך אתה עם הדברים שאתה שומע ממני? איך אתה בכלל מרגיש עם זה שנולד לנו ילד? אני בשיח כזה אוהבת לשים על שולחן לידינו שוקולדים, כוס קפה וכאלה זה פותח! (עושה את זה גם בשילות אישיות עם המתבגרים שלי. לא תאמיני איזה שיתוף ךעולה! הכיבוד והדיבור של מה *אני* מרגישה כאמא, לא כמה הם כמתבגרים "דפוקים")

אני חושבת שהוא זקוק אולי אלייך, ליחס שלך ... עם תינוק זה ממש קשה לתפעל את זה ואז פשוט פועל ממקום ששמור עליו , מבינה?