היי בנות, הקטנה שלי בת 10 חודשים והיא ממש קטנה, שוקלת באזור 7.5 ובכללי נראית כמו בת 5 חודשים. אתמול היינו בג׳ימבורי, היו שם עוד תינוקות בני 5 חודשים והיא הייתה ממש בגודל שלהם. כמובן שהיא יותר מפותחת מבחינת הכל, חוץ מללכת היא עברה את כל אבני ההתפתחות האפשריות, האם יכול להיות שגודלה ישפיע על יכולת ההליכה למשל? היא כיום הולכת עם הליכון דחיפה, או מחפץ לחפץ למשל נאחזת בשולחן ולאט לאט עוברת למקרר וכדומה. יש מצב שהיא פתאום תקפוץ לי מגיל 10 חודשים לגיל שנה קפיצה משמעותית שתפתה על הפער הזה??

הייי, אמנם הריון שני אבל האם צריך הרבה בגדי ניו בורן? שואלת כי הראשון יצא קטן יחסית ולבש הרבה זמן ניו בורן. האם צריכה לקנות יותר?

בנות אני חייבת המלצות לקרם טוב לסימני מתיחה אחריי לידה !! בבקשהההה

מה עדיף? עריסה של ספורטליין עלמה או נועה?

מה זה אומר צוואר ארוך סגור רשמו לי בהערות בסקירה מוקדמת

אותה אנונימית שהעלתה פוסט לפני כמה דקות שהיא בחודש שמיני ובדיכאון ומחקה את הפוסט(רציתי להגיב לך אבל ראיתי שמחקת את הפוסט אז מעלה פה שתוכלי לראות את התגובה שלי בכל זאת💖).אשמח אם תרצי שתשתפי למה את מרגישה בדיכאון ותפתחי את הלב עוד🫶🏼. בכל אופן ממש לא מחייב כדורים,הרבה נשים עוברות דיכאון גם במהלך ההריון ולא רק אחרי לידה,אנחנו הורמונליות,קשה לנו,הלחץ הזה שעוד מעט את יולדת ואיך בכלל תלדי ומה קורה,לפעמים ריבים מטומטמים עם הבן זוג/בעל,ולפעמים גם סתם הרגשה חרא שפשוט נמאס לך מהכל ושהכל מעצבן אותך ולא בא לך לראות ולשמוע אף אחד פשוט לרבוץ בספה לראות סדרה ולהיות בשקט שלך שאף אחד לא יעבור ולא ינשום לידך,רק את עם עצמך בשקט שלך,זה גם תחושות שהם לגיטימיות ועוברות להרבה נשים בהריון.אני נגיד כל ההריון לא עבדתי(לא אתחיל לפרט למה כי גם ככה אני חרפנית)אבל לא עבדתי,והייתי לבד בבית והבן זוג כל הזמן עבד,וכל הלחץ מהבדיקות,והעובדה שאני מרגישה לבד וחרא כי אין לי אף אחד,לא רציתי לדבר עם אף אחד לא רציתי לצאת מהבית,הייתי מהבוקר עד הלילה כל הזמן אך ורק בבית בחדר במיטה רואה סדרות וסרטים,ובכלל גם ל"חברות" המעטות שיש לי(בדיוק שלושה,שרק אחת מהן יכולה להחשיב לחברה אמיתית עוד איכשהו)סיפרתי על ההריון רק בשבוע 23 כי לא רציתי לדבר עם אף אחת ובטח שלא להיפגש.ולאנשים גם יש כל הזמן הערות מעצבנות כשזה קשור להריון אז עוד יותר הכל מציק לך.מרגיש שפשוט הכל חרא ונמאס לך מהכל ומכולם וכשבנוסף עוד דברים נופלים עליך אז עוד יותר לא פשוט.אבל יכולה להגיד לך שזה דברים שהם עוברים,וזה תחושות שהם מועצמות במיוחד בהריון בגלל כל העניין של ההורמונים.אבל זה שאת מעלה פוסט פה ומדברת ויודעת שאת חווה דיכאון זה כבר חלק מאוד חשוב מהתהליך,הרבה פעמים אפילו לא צריך כדורים לא צריך טיפול לפעמים פשוט צריך לפרוק את מה שמרגישים כדי להרגיש יותר טוב,מה שלי עזר בהריון הזה עם הקטנה שלי זה פורטי,זה היה הגלגל הצלה שלי,כל פעם ששיעמם לי,כל פעם שרציתי לפרוק ולדבר ופשוט להגיד את כל מה שיושב לי על הלב הייתי עושה את זה פה,עד היום,אני כבר שמונה + חודשים אחרי לידה,ומוצאת את עצמי פורקת פה את הכל.לכן אל תתביישי אל תפחדי תפרקי פה כל מה שאת רק רוצה וצריכה,זאת הפלטפורמה הכי טובה שיש לזה,אומנם כמובן גם מקבלים תגובות לא משהו כי כמו כל רשת חברתית,לא הכל לאבי דאבי,אבל זובי,יש יותר תגובות מעודדות ותומכות מאשר תגובות מגעילות.